כל הפרויקטים
איפה היה אלוהים... ספר
הפרויקט של
עמיר יד-אור
הספר מבוסס על מקרה אמתי. השמות המוזכרים שונו מתוך התחשבות בפרטיות האנשים. רוב הספר נכתב על-פי תכתובות בווטסאפ כי נמחקו לי אירועים מהזיכרון.
2%
950
מתוך 50,000
82
ימים נותרו
2
תומכים
הכל או כלום.הפרויקט ימומן רק אם יגיע ליעד הגיוס עד ל- 11/08/2019

בואו בבקשה לקחת חלק בהוצאת ספרי החשוב לאור: איפה היה אלוהים כאשר הייתי צריך את החיבוק? 

רק בזכות תמיכתכם הספר יוכל לראות אור ולעזור להרבה מאוד אנשים. 

מטרת הגיוס:

הספר מיועד לכל הנשאים באשר הם ולאלה שנמצאים בין גורמי הסיכון להידבק, ובכלל, לכל אדם. אני מזמין את הקהל לקחת חלק ולתמוך במסע החשוב הזה, שבא מחיבוטים קשים בנפש.  

מי אני ומהי השראתי?

גבר דו מיני, שנדבק במחלה בגיל לא צעיר. גרוש ואב לשניים, שלא ידע איך לבשר לילדיו ואיך להסתיר זאת מהם. אחד מילדיי כבר יודע, שלא באשמתי, כפי שתקראו בספר. ההשראה כמובן באה מתוך כל מה שעברתי בתקופה קשה זו של גילוי המחלה ועד להבנה שעלי להתמודד בכוחות עצמי. 

התנצלות מראש:

מכיוון שהספר לא יֵצֵא לאור בשמי האמיתי, לא אוכל להיחשף, להתראיין בגלוי או להרצות, מהסיבה שהרבה אנשים הקרובים אלי ואפילו מאוד, לא יודעים על מחלתי, פרט לבני ולארבעה חברים. לכן, אני רק יכול להציע לתומכים בנדיבותם, עותק מהספר.


מחיר הספר:

הספר יעמוד למכירה במחיר של בין 80 ל 100 ש"ח.

מהי מטרת הוצאת הספר לאור?

מטרתו של הוצאת הספר לאור, היא להביא את סיפור ההתמודדות שלי, למרות כל הקשיים והסטיגמות ולהקל על הנשא להתמודד עם המחלה, לקבל אותה ולסלוח לעצמו!

בזכות גיוס מוצלח ותמיכה רחבה ונדיבה:

לנשאים יהיה הרבה יותר קל להתמודד, לחוות, לעכל ולקבל את המחלה, להשלים איתה ובעיקר לעבור את התקופה בלי האשמות עצמיות ובלי ציפייה לרחמים. 

מתוך הספר:

"איפה היה אלוהים כאשר הייתי צריך את החיבוק...?" שאלתי.

לא, לא חיפשתי אותו. האלוהים שנמצא בשאלתי, הוא בהשאלה.

חיפשתי את החיבוק האנושי, הוא זה שהיה חסר.

חיבוק שהיה חסר, באשמתי, כי פחדתי לספר!

ולמרות -

לא מתכוון להיכנע! לא בקרוב! ומבקש מכול נשא -

אל תאשים את עצמך.

אל תכעס על עצמך.

סלח לעצמך ללא דחייה, אם בכל זאת קיים הכעס.

קבל את המחלה. השלם עם קיומה. אל תאפשר לעצמך "לחיות" את המחלה כמוני!

כי אפשר גם אחרת. 

אפשר לנצח את הנגיף.

אפשר להיות מאושר.

אפשר להיות נאהב.

אל תבודד את עצמך חברתית -

מותר לך לחיות!

ומה בפתיח?

הייתה לי מטרה לסיים את סיפורי בנקודה שקבעתי לי, אך התפתחויות שלא ציפיתי להן באף אחד מן הסיוטים שלי, קרו, ונדרשתי על ידי המחויבות שלי לכתיבה, והמציאות שנקלעה בדרכי, להזכיר אותן, עקב השפעתן המכרעת על חיי, ובעיקר להדגיש שני נושאים חשובים ביותר.

- חשיבות בדיקת האיידס אחרי קיום מין לא מוגן, במודע או שלא, כי בגילוי מאוחר של הנגיף, אפשר להגיע לקריסת מערכות ולמוות, במקרה הגרוע, ובמקרה הלא פחות גרוע - פגיעה חמורה בכל מיני מערכות בגוף, כמו מערכת העצבים, הכבד, הריאות, המוח, ועוד, וכל אלה פגיעות קשות ובלתי הפיכות.

- בורות - הבורות, כך למדתי, ושאותה ספגתי לא אחת על בשרי, אינה רק נחלתם של אנשים שאינם בקיאים בנושא. לא מצאתי מקום להאשים את ההסברה, מכיוון שהמידע על נגיף האיידס - מהו הנגיף, דרכי ההידבקות, מסוכנתו, השלכותיו, תופעות הלוואי שלו: פגיעה במערכות שונות בגוף, אופן הטיפול בו, ודרכי ההתמודדות היומיומית של החולה/הנשא עם עצמו בפרט ועם החברה בכלל - כל אלה נגישים כל כך וחשופים לכול.

מניסיוני, הבורות טמונה גם בקרב אנשי המקצוע - רופאים, עובדים סוציאליים, אחים ואחיות ועוד, כפי שמסופר בספר. אך לא הבנתי, עד כמה היא פושה גם בקרב הנשאים עצמם. כמובן, מבלי לעשות הכללה, אני מדבר על עצמי, זה לא שהייתי בור בגלל חוסר מידע, לא ולא. חרשתי וקראתי המון, אך הבורות שלי נבעה מתוך החשש שמחלתי תיחשף לאותם אנשים, שמתרחקים מהמחלה מבלי להבין, שבעידן שלנו, היא נחשבת למחלה כרונית, ושישנן דרכים רבות להימנע מהידבקות.

להיחשף בפני אותם אנשים בחברה, לווה בפחד נוראי. פחד שמא הם יתרחקו, יתנתקו ממני, ייעלמו, יחרימו אותי, וישבצו אותי תחת המותג "המצורע התורן של החבר'ה". וזה קרה, כפי שיסופר בהמשך.

סיבה נוספת לבורות שלי - אני עדיין מסרב להאמין שאני חולה.

זה לא הגיוני, כי "לי זה לא יכול לקרות". אז אימצתי לעצמי את התואר המעיק "בור", וכנראה נשארתי נאמן למקור.

לסיכום:

אני מבקש להודות מקרב לב לכל התומכים בהוצאת הספר לאור. אני מוצא בכתיבתו, הליך של ריפוי נפשי עצום, שיכולתי להעניק לעצמי בתוך כל הבדידות והקשיים שחוויתי. 

תודה רבה!

כתובת אלקטרונית:

כולם מוזמנים לפנות אלי בכל שאלה בנושא בכתובת:

amiryador@gmail.com






רק רצינו לעדכן אתכם
שבשביל חוויה באמת מושלמת, עדיף לגלוש דרך דפדפן כרום, בואו לראות בעצמכם.