כל הפרויקטים
הכל התחיל בחתונה
הפרויקט של
עשהאל אברהמי
ספר לטיסה, לשמירה בצבא, למיטה, לספה, לתור בקופת חולים, לאסיפת הורים, לפני סקס ואחרי סקס. לצחוק עד כאב בטן ולהתרגש עד דמעות. בואו להיות חלק.
102%
30,485
מתוך 30,000
0
נותרו
191
תומכים
הכל או כלום.הפרויקט ימומן רק אם יגיע ליעד הגיוס עד ל- 12/04/2019



                                       אני מזמין אותך לקחת חלק             

             ולתמוך בספרי ״הכל התחיל בחתונה של רועי״                   
                                     

                                      ספר הביכורים שלי שמחכה לצאת לאור             

                                            

״הכול התחיל בחתונה של רועי״
ככה קוראים לספר שלי
ככה התחיל הסיפור הכי מטורף שחוויתי
ככה אני מפתה אתכם לתמוך, לפרגן, לפתוח את הלב והארנק –
ולהצטרף אליי להרפתקה של
הוצאת הספר שלי לאור



החיים הם כמו ״חנות חוויות״ ענקית, שבכניסה אליה יש שלט שאומר לנו:

"קחו עגלה ופשוט תמלאו אותה,

תעמיסו אותה, בלי לפחד, בלי לחשוש, בלי להתחרט".

אז לקחתי את העגלה, יצאתי אל החיים וכתבתי על זה.

ספר בועט, חצוף, מרגש, וסקסי על החוויה הכי מטורפת (בינתיים) שחוויתי ב-33 שנות חיי.

הכול התחיל בחתונה של רועי, ומשם כמו שאומרים, הכול היסטוריה.

בואו יחד איתי לטרוף את העולם.

הספר שלי מחכה כבר לפגוש את הדמיון שלכם.

אז מי זה בכלל רועי ולמה לו להתחתן?

מאז ומעולם כתבתי.

מאז ומעולם ברחתי, מודה באשמה, היה לי קשה ונעלמתי.

ארזתי תיק וטסתי לקצה השני של העולם.

ברחתי מאהבה ומצאתי אהבה חדשה.

ובלי לתכנן הסיפור שלי התחיל לכתוב את עצמו. כל מילה ליטפה אותי מבפנים,

כל פרק עשה לי פרפרים בבטן, ודמעות של התרגשות הציפו אותי כשסיימתי לכתוב.

תוך כדי הכתיבה קיבלתי תשובות על עצמי, ולגבי הדרך שנכון לי ללכת בה.

אחרי הגירושים מאשתי הראשונה התחלתי לשרבט ולחרוז ולכתוב כדרך להתמודד עם העולם,

עד שיום אחד היה לי האומץ להעלות את אחד הסיפורים שלי לפייסבוק.

אותה לחיצה על ה-Share לקחה את השירים והסיפורים שלי מהמגירה אל העולם שבחוץ. העולם התגלגל מצחוק והתרגש עד דמעות מהמילים שלי.

ואז הגיע עוד רגע בחיים שההתמודדות איתו הולידה דף, ואז פרק, ואז חמישה פרקים, עד שלבסוף נולד לו בגאון ספר.

״הכל התחיל בחתונה של רועי״

זה סיפור של חבר, החבר של רועי, שמנסה בכל דרך לברוח מאהבה ישנה וכל האמצעים כשרים.

הסקס והסמים כבר לא מצליחים להשכיח ממנו את אהבתו, אך מפגש מקרי עם שיר, ידידה מתקופת התיכון, מניב רעיון לטוס למקסיקו במחשבה כי זה הצ'אנס האחרון להימלט מהסיוט הזה שנקרא החיים שלו.

מקסיקו רוויה חוויות, רגשות והתנסויות חדשות, שמלמדות אותו על עצמו, על החיים, על תענוגות הרגע,

על רצון לנסות לטעום מכל מה שיש לעולם להציע, ועל התפכחות ובחירה.

הספר (בדיוק כמוני) מביא את האמת ישר לפנים, בועט, וממש לא מנסה להיות פוליטיקלי קורקט.

הוא מתובל בשנינות, הומור ומילים שחודרות את הבטן ואת השכל הישר.

היום אני חולק את האהבה הזו עם העולם.

ואתם מוזמנים להיות שותפים.

טעימה מהספר:

השתכשכנו במים כמו זוג דולפינים בתקופת הייחום. רק שהדולפין הזה מסורס. הוא יכול רק להסתכל. בלי לגעת. דולפין בלי סנפירים. באיזה שהוא שלב ממש נכנסתי לדמות וניסיתי לשחות בלי ידיים עד שכמעט וטבעתי. אז רק עשיתי קולות של דולפין. אמנם דולפין מפגר, אבל עדיין דולפין. תפס אותנו צחוק שהיה מסוכן לבריכה אז יצאנו חזרה למיטות השיזוף. 

אני לא נוגע יותר בסמים, הכרזתי בקולי קולות, כששיר הוציאה את הפייסל המי יודע כמה מהתיק. אף אחד לא הציע לך, היא חייכה וידעה שאעשן בכל זאת. ועישנתי בכל זאת. ושוב כמעט התעלפתי בכל זאת. רק שהפעם דחפתי את הראש אל תוך המגבת והלכתי לישון. אחרי שלוש דקות, שבעצם היו שעה ורבע, הרמתי את הראש עם עיטורים מהמגבת על הפרצוף והכרזתי שאני רעב. שיר לא ענתה אז הסתובבתי על הגב והכרזתי שנית בקול, אני רעב מאוד. בואי נלך לאכול בכל שבע המסעדות של המלון, הצעתי. נאכל מנה אחת בכל מסעדה ונמשיך לבאה בתור. שיר התיישבה בהתלהבות מהרעיון והתחילה לקפל את הדברים לתזוזה. 

בדרך לחדר, לשטוף מעלינו את הכלור, עצרנו במסעדה הראשונה לאכול המבורגר. עוד לפני שהמלצרית הניחה את התפריטים הזמנו שני המבורגרים ושתי כוסות קולה. אין לנו זמן להתלבט, אמרתי למלצרית בעברית שעטפה על עצמה פרצוף חצי מופתע חצי תודה שלא חפרתם. עשר דקות של המתנה ועוד כוס קולה לשיר והגיעו ההמבורגרים. דקה וחצי לאחר מכן כבר היינו בדרך לחדר. שאבנו את הצלחות כאילו היינו איי רובוט. אולי נישן שעה, העליתי הצעת ייעול ושיר הנהנה בראש בחיוב. נכנסנו למיטה כשרק הכלור לגופינו. אך עם מרחק נגיעה שמא היא במקרה תסתובב מתוך שינה ותמצא עצמה עליי. השעה שתכננו לנמנם הפכה לשעה ורבע. ואז לשעה וחצי. ואז לשעתיים, עם טיעון מנצח, כי אנחנו בחופשה ובחופשה עושים מה שרוצים באותו הרגע. טיעון שסייגתי רק לעניין השינה כי אני לא יכול לעשות מה שאני רוצה. או את מי שאני רוצה. 

בשעון המעורר של תום השעתיים קמתי והתיישבתי על קצה המיטה. סובבתי את הראש אל שיר ונענעתי אותה שתקום. היא הרימה רק את הישבן תחילה, מתחת לסדין הלבן, החצי שקוף, ואז את שאר הגוף. הסדין החליק באיטיות מגבה כשהתיישבה על הברכיים. הבד היחידי שהסתיר אותה נח על המיטה ואני, מעט מוקסם מעט מבוהל, חיפשתי כל דבר בחדר שימשוך את תשומת ליבי ממנה. אך ללא הצלחה. סובבתי את הראש חזרה ובחנתי כל מילימטר ממנה. כל קימור. את הישבן עם פסי השיזוף הקטנים הלבנים. את הפטמות הוורודות. את הכתפיים ששלחו את ידיה מעל הראש כדי להימתח. היא סובבה את פניה אליי וחייכה. חייכה את החיוך הממכר שלה. החיוך הזה שיכול להמיס ברזל והרים וקרחונים ואת כדור הארץ כולו. חייכה וקמה מהמיטה למקלחת. 

אז לאיזה מסעדה נלך עכשיו, צעקתי וידעתי שהיא לא תשמע בגלל זרם המים. ואוו מעולה, עניתי לעצמי, אני גם רציתי שנלך לשם. 

מה אני עושה עם עצמי, תפסתי את הראש בשתי ידיי. תחשוב על אוכל, זה בטוח יסיח את דעתך, התחלתי דמיון מודרך לעצמי. וגם הצלחתי במעט להדריך את עצמי החוצה מהמחשבות המאוד מלוכלכות על שיר. אוכל, סיוון, ניו יורק, הטיולים בשבת, הגעגוע, והכי חשוב הטבעת. העתיד שמצפה לנו יחד. הילדים שיהיו לנו שיקבלו, בשאיפה, את הגנים שלה. חיוך שגרר אחריו דמעה של געגוע הוציא אותי לגמרי מכל החרמנות הטיפשית שהרגשתי לפני דקה. ואפילו לא חזרה כששיר יצאה מהמקלחת עם החוטיני השחור שאני מאוד אוהב. הייתי די אדיש למצב ונכנסתי להתקלח. במקלחת זמזמתי לעצמי כל מיני שירים שסיוון אהבה. כל מה שזכרתי מהרדיו בוולנטיין. אפילו הכנסתי כמה של ט"ו באב. קצת אריק איינשטיין לנשמה. נהניתי מזרם המים החמימים עד שהם התחילו לתת אותות סיום. איך לעזאזל נגמרים המים החמים במלון. ועוד אחד כזה שללילה בו עולה כמו שכירות של חודש לדירה במרכז תל אביב. 

אחרי כל הקללות למים, למלון ולקנקון עצמה, התארגנו ויצאנו למסעדה הבאה. המקסיקנית. גם כאן, עוד לפני שהמלצרית עם הסומבררו הניחה את התפריטים, הזמנו ישר טאקו ונאצ'וס. הטאקו היה טאקו והנאצ'וס היה נאצ'וס. לא כמו הדוריטוס שמגישים בפאבים בארץ. 

אבל לעזאזל כמה שהתגעגעתי לדוריטוס של הארץ...

רוצים עוד? מעולה!
בואו יחד איתי למקסיקו.
אל החופים הלבנים והים התכול. אל המסיבות והלילות גדושי הסמים והסקס.
אל הבריחה ואל האהבה.
ספר לטיסה, לשמירה בצבא, לרגיעה על הספה אחרי יום עבודה, ולכל מי שרוצה לתפוס את הבטן מצחוק ובו בזמן להתרגש עד דמעות.
בואו להיות חלק.
בחרו תשורה ותבוא על כולנו הברכה
תודה,
עשהאל

רק רצינו לעדכן אתכם
שבשביל חוויה באמת מושלמת, עדיף לגלוש דרך דפדפן כרום, בואו לראות בעצמכם.