כל הפרויקטים
ניירות - ספר ביכורים
הפרויקט של
ניר סננס
מזמין אתכם לתמוך בהוצאה לאור של ספרי הראשון 'ניירות'. סיפור אמיתי על חברות בין שני אנשים, בין שני בני אדם..
18%
10,860
מתוך 60,000
34
ימים נותרו
85
תומכים
הכל או כלום.הפרויקט ימומן רק אם יגיע ליעד הגיוס עד ל- 28/03/2019

שלום לכולם..
מתרגש מאוד להציע בפניכם את האפשרות
לתמוך בהוצאת ספרי הראשון 'ניירות'.
הספר עתיד לצאת לאור בעזרתכם - באוקטובר 2019.
עורכת: מיכל חרותי.

תודה רבה לכל התומכים, תודה לכל מי שמחשבתו וליבו בטובת הפרויקט.

קצת עליי..
אני ניר סננס, בן 35, 'ניירות' הוא ספר הביכורים שלי.
ארבע שנים עברו מאז שהתחלתי לכתוב ולתעד את החברות שלי עם סאלח, חברות שהתחילה בפגישה מקרית והפכה למסע חוצה יבשות וגבולות בעקבות הניירות. אותם 'ניירות' שיאפשרו לו לחיות חיים נורמאליים, לעבוד ולהתפרנס בכבוד, כמו כולנו. 
לאורך כל השנים, הכתיבה, השיחות והחברות עם סאלח, נתנו לי את האמונה והתקווה שלסיפור הזה יהיה סוף טוב.
אני מאמין בסיפור הזה ומאמין באנשים. ככה אני חי.
מזמין אתכם לתמוך ולקחת חלק בפרויקט ולהביא את הספר הזה לכמה שיותר אנשים.

**תודה לכולם על המילים הטובות והתמיכה**

*שום דבר לא ברור מאליו*

על הספר

המילה הראשונה שעולה לי בהקשר של הספר, היא 'חברות'. אולי כי ככה באמת הכל התחיל, אולי ככה אני מרגיש את זה עד עכשיו.
חברות בין שני אנשים, בין שני בני אדם..

ישראלי בן 30, סטונדנט לתואר ראשון שעובד כשליח במסעדה וכעיתונאי מתחיל במקומון של תל אביב. וסאלח, מבקש מקלט מאריתראה, חי בישראל 8 שנים ועובד בחנות נוחות בתחנת דלק כדי לפרנס את משפחתו.


המסע בעקבות ה"ניירות" של סאלח, הוביל את שנינו לחוויות יוצאות דופן בישראל, אפריקה ואירופה
. לאורך הספר נפרשים בגוף ראשון סיפורי החיים של שנינו, שזורים באירועים ורגעים שהפכו אותנו, לאנשים שאנחנו היום. שיחות הטלפון, המפגשים, הסיפורים האישיים, החששות ושגרת החיים במציאות הישראלית של השנים האחרונות, היו הקרקע הפורייה לחברות הזאת.

הספר מאפשר התבוננות אישית וכנה אל חיי היומיום של מבקשי המקלט בישראל, מזווית שטרם סופרה. הדרך לישראל והחיים בה, השהייה במתקן הכליאה 'חולות', הגירוש לאפריקה, הבריחה מרואנדה ואוגנדה, מסע הנדודים הבלתי יאמן על אדמת אירופה, מחנות הפליטים והניסיונות הנואשים להגיע למדינה מערבית, בדרך לחיים חדשים..


קטע מהספר / מתוך הפרק "מפעל כותנה"

"ביוון חיינו במפעל כותנה של חברה גרמנית שנסגר בשנת 1986. סגרו אותו והלכו, והמבנה נשאר עומד ככה. גרנו שם בלי לשלם כסף, בלי חשמל ובלי מים זורמים. היינו הולכים ומביאים מים בג'ריקאנים מהנהר. אין גז לבשל אז היינו אוספים עצים גדולים ביער, עושים מדורה.
על הפחמים אפשר להכין כל מה שצריך, אוכל וקפה.
כל אחד משלם יורו, עשרה אנשים זה עשרה יורו, מביאים עוף אחד ומכינים מרק בסיר גדול. אוכלים פעם אחת ביום. בשאר הזמן יוצאים להסתובב, מחפשים משאיות לברוח איתן לאיטליה.
אתה מכיר את המשאיות הגדולות הארוכות?, יש כאלה מלא באירופה.
איך היינו עושים, אתה מתחבא בצומת מאחורי איזה עץ או כמה שיחים, ואז כשהמשאית נוסעת לאט לפני הצומת או עומדת ברמזור אתה רץ אליה ונכנס מתחת לגלגלים בלי שהנהג שם לב.
אסור שהנהג של המשאית ידע שעלית, מה פתאום. אם הוא הוא מגלה אותך, הלך עליך, הוא מוריד אותך במקום. יש בנמל הרי בדיקות של חיילים כשעולים למעבורת וכלבים שמריחים. זה בעיה בשבילו, יכולים לשלוח אותו לכלא, הוא לא ייתן לבנאדם לעלות בחיים.
ככה היינו נכנסים למטה, בין הגלגלים, יש את הציר שתופס אותם ביחד, זה מוט ארוך מברזל, אתה פשוט מחזיק אותו חזק ולא עוזב. זו נסיעה של חצי שעה עד שהמשאית מגיעה לנמל, ברגע שאתה עולה על הספינה, נגמר הסיפור. זה 36 שעות של הפלגה עד שהוא מגיע לאיטליה. יומיים אתה לא אוכל, לא קורה לך כלום. לוקחים כמה שקיות ריקות בכיסים, אם יש לך להשתין. 
יש הרבה אנשים שאני מכיר, הגיעו בדרך הזאת לאיטליה. 
יש הרבה אנשים מסכנים, לא הצליחו להגיע. הרבה אנשים מתו בדרך הזאת, אנשים נפלו מהמשאית בזמן שהיא נוסעת, נשברו להם ידיים ורגלים, קיבלו מכות בראש ובצלעות. בית החולים ביוון היה מלא בפליטים כל הזמן..."

**רק בזכות גיוס מוצלח הספר יצא לאור**


תודה לכל מי שלקחו חלק בהפקת הסרטון:
איור והנפשה: סוהני טל | קריינות: עמיר לב
שלומי גוילי - אולפני העוגן בקיבוץ העוגן,
יצחק ודודו סויסה - אולפני Ultrasound קרית-גת.

**שימו לב - מומלץ להפעיל את הכתוביות בזמן הצפייה בסרטון.
ניתן לבחור בין כתוביות בעברית, אנגלית וערבית.


רק רצינו לעדכן אתכם
שבשביל חוויה באמת מושלמת, עדיף לגלוש דרך דפדפן כרום, בואו לראות בעצמכם.