כל הפרויקטים
בצל חלומות...אמא שלי
הפרויקט של
כוכבית שוורץ
"לגדל" את אמא, סיפור בגוף ראשון על "גידול" הורה מתבגר. הספר בנוי מסיפורים מחיי היום יום של אמא ובת. אני מזמינה אתכם לתמוך בהוצאת הספר לאור.
33%
9,808
מתוך 30,000
9
ימים נותרו
86
תומכים
הכל או כלום.הפרויקט ימומן רק אם יגיע ליעד הגיוס עד ל- 29/01/2019

לחן וביצוע השיר בסרטון - היוצר והמלחין אביהו מדינה

"בצל החלומות...אמא שלי" - הספר שבזכותכם יצא לאור

אני מזמינה אתכם לקחת חלק בפרויקט שלי

ביחד איתכם הספר המרגש והאמיתי הזה יצא לעולם

"אל תשליכיני לעת זקנה ככלות כוחי אל תעזבני" תהילים עא פסוק ט.                                                  

אילו אוכל להשפיע בספרי זה ולו על אדם אחד, אשר יבחר להעביר את הוריו הקשישים לביתו ובכך יזכה בזכות הגדולה לראותם מחייכים ומאושרים בחיק משפחתם, גם למספר שנים בודדות –אחוש אושר עצום כפול ומכופל מרגשותיי העכשוויים שאני חשה כיום, בצל החיים עם אמא.

לפני כמה שנים עברה  אמא לגור איתי.

זה שנים מספר אנו חולקות את חיינו זו לצד זו בטוב וברע, בכאב ובשמחה, בחוויות ובתסכולים, בקשיים ובתקוות.

החיים לצד אמא והטיפול בה מעצים אותי יום יום, שעה שעה.

כשאמא מחייכת, מתמלא ליבי עד גדותיו ואני אסירת תודה על שזכיתי להיות חלק מהאושר הנראה על פניה.

מספר הוצאות ולקטורים קראו את הספר והביעו בו עניין, אך החלטתי להוציא את הספר איתכם.

כי אני מאמינה באנשים, אני מאמינה שהחשיפה לספר תיגע בליבכם, תזרע בכם מחשבה חדשה על הקשר שלכם עם הוריכם ועל הדרך שבה תבחרו לטפל בהם בזקנתם.

אני חשה שניתנה לי הזכות הגדולה להיות כאן בשביל הורינו המתבגרים, לספר מתוך חוויותיי ומתוך חיי העכשוויים עם אמא את סיפור חיינו המשותפים.

בצל חיי עם אמא אני משתפת אתכם בחלומותיי הפרטים. חלומות שיש לכל אחד ואחת, חלומות שנדחקים לצד בשל מחויבויות ובעיות כלכליות, חלומות שמתגשמים בחלקן אט אט, חלומות שהלב כָּמֵהַּ להם. 


איך הכול התחיל?

לפני כמה שנים מצבה של אימי התדרדר. רמת הסוכר בדמה קפץ לגבהים מסוכנים. בעקבות זאת הפכה אימי ללקוית ראייה וקיבלה תעודת עיוור. בנוסף לכך הסתבכה בכריתת חלק מכף הרגל שלה והייתה אף אמורה לעבור ניתוח לכריתת שתי רגליה על פי החלטתם של הרופאים. לא פעם אמא איבדה הכרה והייתה אפטית לכל הקורה אותה.

מהביקורים אצלה הייתי חוזרת שבורה, עצובה וחנוקה מדמעות.

חיפשתי נואשות את אמא שלי –האמא שהייתה צוחקת המון, פותרת כל בעיה, עובדת בחריצות, מבשלת, אופה, כתובת לכל בעיותינו...

אך מולי עמדה אישה שלא הכרתי עוד. ערימות כדורים, זריקות, זיכרון בעייתי, עצבות בעיניים, ובעיקר בדידות מכאיבה.

החלטתי להעביר את אמא לגור איתי  היתה אחת ההחלטות הקשות ואמיצות שקיבלתי. 
לא ידעתי איך נסתדר ומה יהיו ההשלכות, מעולם לא לימדו אותי איך "לגדל" אמא. 

בצעדים זהירים ואוהבים בנינו סדר יום, לימדנו זו  את זו לשתף, לאהוב, לצחוק, לכעוס, לריב, לבכות ולהתפייס...אבל היה לי רצון להחזיר לאמא את החיוך ולטפל בה.

היום, לאחר שנים, אמא יציבה סוכרתית ללא זריקות. הצורך לקטוע את רגליה בוטל. היא שולבה במועדון קשישים בו היא נהנית מאד. היא מוקפת חברים ומשפחה.

הוכחתי לעצמי שזה אפשרי לבחור אחרת, נוכחתי לדעת שהסיפוק והגמול גדולים בהרבה מהאתגר והקושי.

הספר מכיל סיפורים קצרים מהווי חיינו, סיפורים אמיתיים מתובלים בהומור ובמגוון רגשות. 


מי אני:

אני כוכבית שוורץ, בשנות החמישים לחיי. גרה בקריית חיים. אקדמאית בעלת תואר ברב-תחומי ובלימודי ארץ ישראל. אמא לשלושה – שני בנים ובת, סבתא לנכדה מהממת.

במקצועי אני ראש ענף מעצרים במשרד הרווחה וקוסמטיקאית בשעות אחה"צ.

בצעירותי ניהלתי באדיקות יומני חיים שאליהם צורפו באהבה צילומים, פתקים ושירים, אהבתי לבטא את עצמי בכתיבה.

שנים רבות לא עסקתי בכתיבה כלל עד לכתיבת ספר זה.

אני מקווה שספר זה יעביר מחשבה חדשה ויוביל לבחינה מחדש אופציות טיפול בהוריכם המתבגרים.

בואו לקחת חלק, בואו להיות שותפים

תתמכו בפרויקט שלי, תרכשו ספר או תשורה אחרת

כדי שהספר שלי יצא לאור

 כי ... 

יש לי חלום...

יש לי חלום לחיות בשבט משפחתי גדול ומכיל. משפחות גדולות יחד, מקטן עד גדול. 

עם השנים הפכנו בודדים, השבטיות נעלמה ואיננה.  בודדים בדירות גדולות, בודדים מקרובים, מאהובים, ממשפחה. את אהוביינו שגידלו אותנו, שאהבו אותנו, שכאבו את כאבנו,  אנו "מסדרים" למוסדות שונים,  מפוחדים בידיים של זרים.

אני מקווה שבזכות הספר שלי, שבטים קטנים יצוצו שוב, משפחות גדולות יחיו ביחד באהבה. 

יש לי חלום.

טעימה מהספר - 

בצל החלומות... אמא שלי

באמצע חיי פחות או יותר, אמא עברה לגור איתי.

בידיים עמוסות בגדים, נעלים, מִטלטלים, חלומות ותקוות, אמא הפכה להיות דיירת בביתי.

היכן להתחיל?

ערמות של תרופות, זריקות, מחטים ומכשירי מדידה... לאמא יש סוכרת.

טוב, לפחות אני יודעת שאמא מתוקה...

"אמא מה פתאום סוכרת יש לך?" אני שואלת, "אה, זה בגלל הרופא", אמא עונה, "אמר שאני מתוקה". 

מסביר הכול.

מקל הליכה עם חיישן, שעון מדבר וטרנזיסטור עם שני כפתורים...אמא לקוית ראייה.

בזהירות אני מובילה את אמא לחיים החדשים שלה, שלי.

מסבירה לה ומספרת: "פה המיטה, כאן הכיסא, יש גם טלוויזיה 32 אינץ'" אני נעצרת, טלוויזיה 32 אינץ'? ממש במקום.

"זאת אומרת שהרמקולים בטלוויזיה חזקים וברורים" אני מתקנת את דבריי מהר.

אמא עסוקה בלבדוק את טיב השמיכה. 

"שלא תהיי עוקצת" היא מצווה.

אני מביטה בשמיכה, ממששת, מותחת, שום דבר לא עוקץ.

"אמא, השמיכה נהדרת, ממש לא עוקצת" איך נדבקתי ממנה, מאיפה הביאה את המילה הזו 'עוקצת'?

חיתולים בצבעים שונים "מיועד למבוגרים".

"אמא, מה זה, למה את צריכה את זה?" אני מקשה.

"תעזבי זה, הרופא אמר, ביקש, הסכמתי", מזל שיש את מי להאשים.

אמא דוחפת את חבילת החיתולים מאחורי גבה.

"זהו הכול בסדר, תביאי לאכול", מסכמת אמא את נושא החיתולים המציצים מאחורי גבה.

טוסטר חם, גבינה, זיתים, סלט עגבניות, מלפפונים ירוקים ונס קפה מתוק וחם.

"אמא, האוכל מוכן, בתיאבון" אני מגישה לה את המגש, כולי גאווה ב"רמה של מסעדה" חושבת בליבי וגאה בעצמי.

"מה זה? למי הכנת את זה?" אמא רוטנת.

"לך  אמא, הכול טעים, בתיאבון", עונה לה מבולבלת. ברמה של מסעדה, לא?

"אי אפשר לאכול את זה, אוכל קשה פה, הכול קשה בצלחת הזו" אומרת אמא ושולפת את סט שיניים תותבות מפיה הישר ליצירת גאוותי, לטוסט החם ב"רמה של מסעדה"...

המומה אני מביטה בשיני הבובה הענקיות שזה עתה יצאו מפיה של אמא.

"אמא, מה זה?" אני בולעת רוק וכמעט נחנקת.

"זה הרופא שם לי בפה" אומרת אמא.

 שוב הרופא? אני מרגישה איך לאט לאט אני מפתחת שנאה לרופא הזה.

"תביאי אוכל רך, אני מחכה", אמא מצווה בשנית.

אוכל רך, מה זה? חייבת לבדוק באינטרנט.

אמא נרדמת.

אני מביטה בה. מה קרה לאמא שלי? היכן אמא שלי החזקה, הבריאה, התוססת?

מי זו הקטנה, הרזה והמצומקת הבאה לגור איתי?

מחשבות ממלאות את ראשי. אני מביטה במזוודות מטלטליה של אמא, חייבת לסדר הכול במקום, חייבת לשנות ולהשתנות עבורה והכי חייבת לזכור להחליף רופא לאמא, דחוף!

בחלומות שלי: שיהיה לי אוטו אדום חדש, שרשרת זהב ארוכה, נסיעה לחו"ל לנופש, תיק חדש....


בואו לקחת חלק, בואו להיות שותפים