כל הפרויקטים
כשנגמרו לה המילים
הפרויקט של
חנה קלדרון
הצטרפו אליי! ביחד נוציא לאור את הרומן הראשון שלי "כשנגמרו לה המילים"
101%
20,150
מתוך 20,000
0
נותרו
141
תומכים
הכל או כלום.הפרויקט ימומן רק אם יגיע ליעד הגיוס עד ל- 21/01/2019


"כשנגמרו לה המילים" הוא הרומן הראשון שלי.

אני מספרת בו על המערבולת אליה נקלעו בני משפחת תלפיות מכפר סבא נוכח דרישתה התקיפה של רות אימם, אישה חזקה ודומיננטית, מומחית לאמנות הרנסנס, לעזור לה למות. נמאסו עליה החיים. שבץ מוחי הרס את יכולתה לדבר, לכתוב ולקרוא, ולמרות מוחה הצלול, וגופה שחזר לתפקד, היא לא מצליחה לעמוד בפגיעה הקשה באישיותה ובעצמאותה, וחיה בתחושה של מי שנתונה בצינוק נפשי.

במצב כזה, רות לא מסוגלת למנוע את היותה למעמסה על ילדיה שעסוקים כל אחד ואחת בחבילה שלו. שוש בתה הבכורה, מחכה ללידת נכדתה, ומנסה לאושש את המכון להשמת כוח אדם שבבעלותה. אלון בנה, עו"ד פלילי שרוצה להיות שופט, חושש שילשינו עליו אם יעזור לאימו. גלי כלתה, צלמת בעיתון "הארץ" נלחמת נגד הזמן במאמציה להביא ילד לעולם, ובנה אמנון, ארכיטקט שחי שנים רבות בניו יורק, מוטרף מבגידת בן זוגו, וטרוד בפרויקט בנייה שהזמין אצלו נסיך סעודי. כולם מחפשים סימני חרטה אצל רות, אבל היא בשלה, לוחצת כמו שרק היא יודעת.

קנאות, שנאות, זיכרונות ילדות, פגיעות הדדיות בעבר ובהווה, יחד עם הצורך לקיים את ההבטחה לאימא, ויחד עם המאמץ לשמור על מסגרת משפחתית חמה ואוהבת. איך עושים את זה? איך שורדים בשלום דרמה כזו?

***

הכתיבה ארכה שנה. כשסיימתי (בגיל 70), עולם הוצאות הספרים הפך כמעט בלתי נגיש. חוק הספרים שונה פעמיים, ההוצאות הגדולות נעשו גדולות יותר וחזקות יותר. וכן, היה לי העונג להגיע לשלב הכמעט ב"כינרת זמורה-ביתן דביר". הלקטורים "המליצו בחום" על כתב היד, בעוד המחלקה הכלכלית פסקה "סיכון מסחרי גדול". לא נותר לי אלא לחקור וללמוד את מצב ה"שוק".

המסקנה: הדרך העדיפה אך לא הקלה ביותר היא להוציא לבד את הספר לאור, ולהפיץ אותו בכוחות עצמי, תוך שיתופכם בתהליך בו הוא קורם אותיות על נייר, תוך שימוש באמון שלכם: קונים מראש ומקבלים הביתה, בסוף התהליך, את מספר העותקים שהזמנתם. 

כתב היד נמצא כרגע בשלבים אחרונים של עריכה לשונית, ובקרוב יועבר לעימוד ועיצוב. לכן הצילומים שהעליתי כאן הם רק אילוסטרציה להלך הרוח שלי.

***

כך מתחיל הרומן: 

"בלי תחושה מוקדמת, כמו בכל יום, קפץ אלון לבקר את אימא שלו, רות, כמעט בת 82, במבנה המפואר של הדיור המוגן בכניסה לרעננה. הוא החנה את המכונית מול הגינה הפורחת, וציין לעצמו שגם את הפרחים מטפחים פה. לאחר שאמר שלום למאבטח בכניסה, טיפס במדרגות לקומה השלישית, וגילה שהדלת  נעולה, מה שלא נראה לו הגיוני, כי תמיד העדיפה להישאר בחדר או לשבת במרפסת, להתבונן ברקפות שלה, ובאנשים החולפים ברחוב, אלה שחושבים שיש להם לאן למהר.

מאז השבץ שחטפה קצת לפני יום הולדת 80, היא לא מצליחה לדבר. צלולה לגמרי וזוכרת לא רע, אבל מסוגלת להגות רק כמה מילים פשוטות, ובעיקר לנאום בג'יבריש, עד שמפסיקים אותה בעדינות, ואז היא מבינה שהיא לא מובנת, ולא נותר לה אלא להדגים בייאוש בתנועות ידיים את מה שאפשר. אז מה יש לה לחפש מחוץ לחדר? שיחת נפש? אפילו להזמין את הקפה שהיא אוהבת הפכה למשימה מורכבת.

את המפתח לא היה לו קשה לאתר בצרור, מראש סימן אותו בפלסטיק צהוב, הצבע האהוב עליה, שיזכיר לו איפה אימא בכל פעם שהוא שולף אותו. והנה הוא מסתובב במנעול, שנענה ברכות, ומוצא אותה ישנה שינה עמוקה. למרות שהתנוחה שלה אלכסונית מדי, אלון לא חושב שיש כאן משהו ראוי לתשומת לב. "אימא, אימא" טלטול קטן והיא תקום. אבל היא לא. נושמת כרגיל בפה פעור, שבדרך כלל מפיק נחירות עזות, ולא מגיבה. הפנים הקטנות, עם הגבות המצוירות והאף הדומיננטי-מדי, נראות שלוות לגמרי.

הוא לוקח שני צעדים לאחור ומתחיל לחפש תשובות מסביב. הלב מחסיר פעימות, והעיניים מתרוצצות. על השידה הקטנה, הסטנדרטית, אין כלום, לבד מקופסת מונטנה כמעט מלאה, אבל במגירה העליונה הוא מוצא חפיסות ריקות של כדורי שינה. איך הספיקה, הממזרה, לאגור אותם? איך הצליחה בתנועות ידיים להביא את הצוות הרפואי להגדיל לה את המינון? איזה אישה! אף שהודיעה בצורה נחרצת לכל אחד משלושת ילדיה, בסוף חגיגת יום ההולדת ה־80 הגרנדיוזית-משהו שהכינו לה, שזהו, שהיא לא רוצה לחיות יותר - הם התעלמו, ועכשיו הנשימות שלה סדירות, אבל כמות החפיסות מסמנת שזה רק עניין של זמן, ושצריך להזעיק את הצוות, לעשות שטיפת קיבה ומהר. מה מהר? מה עושים? עושים. העיקר לעשות. אנשים כמוהו, שרגילים תמיד לעשות - לא עוצרים. להציל את אימא ויהי מה. אבל רגע, להציל ממה?"




כ
די לקחת חלק בפרויקט, עליכם לבחור עכשיו באחד הריבועים שבצד שמאל



תודה מראש,


חנה קלדרון

"כשנגמרו לה המילים" הוא הרומן הראשון שכתבתי.

רק רצינו לעדכן אתכם
שבשביל חוויה באמת מושלמת, עדיף לגלוש דרך דפדפן כרום, בואו לראות בעצמכם.