כל הפרויקטים
יומני חדר ניתוח - הפגישה
הפרויקט של
ד״ר איתן קייזמן
נגעת פעם בלב? מזמין אותך לתמוך בפרויקט להוצאת ספרי ״יומני חדר ניתוח-הפגישה״ ולגעת בסיפורם של ילדים חולי לב. הכנסות הספר-תרומה לאותם ילדים
188%
28,270
מתוך 15,000
18
ימים נותרו
182
תומכים
הכל או כלום.הפרויקט ימומן רק אם יגיע ליעד הגיוס עד ל- 05/01/2019

ו ו א ו !!!

אתם מדהימים ולי נגמרו המילים להביע את תודתי

בתוך פחות מ - 48 שעות הגענו לסכום היעד

מה זה אומר ?

1 - מעתה והלאה כל תמיכה נוספת בפרוייקט תיתרם כולה לילדים חולי לב

2 - הספר יוצא לאור! ישש...


ואני אסביר,

הסכום אשר נקבע מראש (- 15,000 ש״ח) מהווה את עלות הוצאת הספר עצמו, אליו הגענו תוך יומיים !!! זה מדהים ואני מודה לכל אחת ואחד מכם, יחידים ומשפחות. יש לכם לב ענק.

כעת כשעברנו את סכום היעד, אין יותר עלויות הוצאה ! יש תרומה נ-ט-ו !!!

זה - הזמן - להצטרף - לפרוייקט - ! - ! - !


רק בזכות תמיכתכם הספר יוצא לאור והתרומה תוכל להתממש !!!

מדוע צריך הרבה כסף ?

במחלקה לניתוחי לב ילדים מטופלים תינוקות וילדים עם מומי לב מולדים. רובם עוברים ניתוח ומשוחררים לביתם. חלקם הלא מבוטל זקוק לתמיכת מכשירים מתקדמים שעלותם גבוהה לפני ולאחר הניתוח. חלק נוסף זקוק לטיפול תרופתי שעלותו רבה. קופות החולים והביטוחים השונים לא תמיד מצליחים לכסות את העלות של טיפולים אלו, ובית החולים אינו תמיד יכול לעמוד בדרישות הציוד היקר שנדרש במחלקה.

כאן אנחנו נכנסים לתמונה !!!

כאן, במקום בו אזלה יד משפחותיהם, נוכל אנחנו להושיט יד ולגעת בליבם ! תרתי משמע...


מצרף קישור לראיון בערוץ 10 על הספר ועל הפרוייקט:

https://www.facebook.com/boker...



על הספר

״דברים מסויימים תופסים את העין. רדוף רק אחרי אלו התופסים את הלב״. (ניב הודי)



מתי בפעם האחרונה שמעתם את וידויו של רופא מתוך חדר ניתוח?
על מה מנתחים מדברים במהלך הניתוח? 
מה קורה כשרופא צעיר צריך לנהל החייאה או להיפגש עם משפחת הנפטר 5 דקות לאחר מותו? מה קורה על שולחן הניתוחים כשנלחמים על חייהם ועל עתידם של תינוקות וילדים חולי לב?
איך מתמודדים עם שברון לב כשאתה צריך לטפל בחולים באמצע הלילה? ואיפה מוצאים את האור כשכל מה שחשבת שאתה מכיר ויודע מתהפך ומשתנה? האם אלוהים נשאר אותו אלוהים? 

היי, אני איתן קייזמן וחלק נכבד מחמש השנים האחרונות של חיי ביליתי במחלקה לניתוחי לב ילדים. הספר מלווה את סיפורם של תינוקות וילדים מיוחדים במינם- גיבורים בעל כורכם שנולדו עם לב פגום, שזור בסיפורי שלי - כסטודנט לרפואה בשנתי אחרונה ללימודים הנמצא תחת איום הדחה מהפקולטה, ודרך קבלת תואר דוקטור לתוך מסע הסטאז׳ בישראל עם סימן השאלה הגדול לגבי קבלה להתמחות. (ראה מטה פרק לדוגמה)

על שאלות אלו ועוד רבות אחרות כתבתי במהלך 4 השנים האחרונות, מאז יצא ספרי הראשון - ״יומני חדר ניתוח״.
במהלך 4 השנים הללו קרו הרבה דברים. איני מתיימר לדעת את התשובות או להבין את הדרך, אבל אני מתחייב להעביר לכם באופן הכי אמיתי ונוגע בו אני יכול להשתמש, חלק קטן ממה שראיתי וחוויתי. 
אם קראתם את ״יומני חדר ניתוח״, לא תכירו את ״יומני חדר ניתוח - הפגישה״, אבל אני מבטיח לכם שתתחברו ותתרגשו לא פחות, ואם לא - זה לא משנה, ״הפגישה״ הוא ספר שפותח לכם צוהר לתוך עולם נדיר בצורה הכי עמוקה, נוגעת ובוגרת שניתן. וכל מה שקורה כאן - קרה באמת.



טעימה מתוך ״יומני חדר ניתוח - הפגישה״


פרק 2 

אנומליה



כשהרמתי את הראש לראשונה להסתכל על השעון הדיגיטלי שעל הקיר הוא הראה 11:00. היתה הפוגה קלה בנעשה על שולחן הניתוחים תחתיי וכשזה קורה חולפות לי לרוב מחשבות סתמיות בראש. אני מניח שזה חלק מאותם מנגנוני הגנה בלתי מודעים שמפתחים עם הזמן כדי להקליל קצת את התחושות בפנים. היה שקט בחדר ניתוח. אולי שקט מדי. הפרופסור התרכז במשהו, המרדים ישב על כסא משרדי ליד עמדתו, ה״פאמפיסט״ ישב דומם ליד מכונת הלב ריאה שזמזומה היה הרחש היחיד שנשמע באותם רגעים בחדר ניתוח. האח ספר בלב פדים חדשים שזה עתה הוציא מהחבילה בזמן שמבטי שלי נע מהמוניטור אליו וממנו חזרה לבית החזה. הכל זרם על מי מנוחות. 

מכירים בסרטים? כשמישהו נוסע ברכב, המצלמה עליו מזווית - כאילו היתה הנוסע במושב הסמוך. הוא מחליף ברדיו מתחנת חדשות לתחנת מוסיקה מרגיעה כלשהי ובדיוק ברגע שהוא חוצה צומת, מתנגשת בו משאית ברעש מחריש אזניים שמקפיץ ומבהיל גם אתכם בסלון ביתכם החשוך. השמשות מתנפצות, הנהג והמצלמה מטלטלים מצד לצד והמכונית מתרסקת בעוצמה.
בום ! בום אחד גדול. ובלאגן. ורעש. המון רעש.
אז מה שקרה מהשעה 11:01 והלאה לא היה כזה. או יותר נכון, לא היה בדיוק כזה. כי משאית התרסקה במהירות מופרזת לתוך המכונית בה נסענו, אבל לא היה ״בום״ ולא ניפוץ שמשות וגם לא טלטול מצד לצד. הייתי אפילו אומר שהיה צריך ממש להתאמץ כדי לשמוע את הפרופסור אומר ״אוי״, כיוון שאמר זאת בלחש כמעט ללא קול.
דם לא השפריץ בדרמטיות, המוניטור לא צפצף בעצבנות והמרדים אפילו לא נע במקומו כי מהמקום בו ישב הוא אינו יכול היה לראות את מה שראינו אנחנו. אנומליה מולדת ונדירה באחד העורקים הכליליים בליבו של התינוק. חדר הניתוח נתמלא באחת תכונה רבה ודריכות שיא. כל המחשבות הסתמיות נבלעו לתוך ואקום אינסופי אי שם במוחי כי כל נוירון שם התגייס כעת לנסות להבין כיצד הפרופסור מתכוון לצאת מתאונת הדרכים הזו.


״מעקפים?״ המרדים וידא ששמע היטב את הצעתו של הפרופסור.
ניתוח מעקפים הוא הסיכוי היחיד שיש לתינוק הזה להישאר בחיים. הניתוח הכי שכיח בקרב מנותחי לב מבוגרים הולך להיות מבוצע בתינוק בן תשעה חודשים בלבד, ואם במבוגרים מדובר ב״מיקרו-כירורגיה״, מה ייחשב מה שהולך לקרות כעת?
הפרופסור קצר תחילה את אחד העורקים בבית החזה כדי להשתמש בו להשקה עם העורק הפגום. ראשי היה במרחק של לא יותר מ 30 סנטימטרים מליבו הקטן של התינוק ואני נשבע לכם ש...


-   המשך   בין   דפי   הספר  -