כל הפרויקטים
גמגמתי קצת כש...
הפרויקט של
סתיו ברכה
בואו לתמוך בספר הראשון שלי - ''גמגמתי קצת כשהגעתי לגן עדן'' קובץ ביקורתי וקצת משוגע הכולל 52 סיפורים קצרים שרק מחכים לצאת לאור.
106%
26,535
מתוך 25,000
0
נותרו
211
תומכים
הכל או כלום.הפרויקט ימומן רק אם יגיע ליעד הגיוס עד ל- 14/12/2018


מה יש פה? יש הכל.

יש פה דוב קרקס, חייל שרק רוצה לבכות, כלב זקן ואדם שהוא בעצם כלב.

הכל מאוגד לספר אחד שיגרום לכם: לצחוק, להשתגע, לבכות ותמיד להרגיש.

אז, אם אתם אנשים שאוהבים לגוון, לא להתחייב לסיפור אחד, להכיר דמויות חדשות כל הזמן ולשגע את הרגשות שלכם, הספר הזה בשבילכם.

בחרו תשורה שמתאימה לכם מהרשימה בצד 

ויחד נוציא לאור את הספר ''גמגמתי קצת כשהגעתי לגן עדן''

מי אני? 
אני סתיו, בן 23. הכתיבה התחילה אצלי בגיל 19 באיזה פילבוקס ביהודה ושומרון, כתבתי בעיקר רומנים. בהמשך, עולם הסיפורים הקצרים ריתק אותי, זה התחיל מפסקאות קטנות והמשיך לסיפורים שלמים.

מהר מאוד הבנתי שאני יכול להיות הכל וברגע. בשני עמודים אני מלאך, בשני עמודים אני נערה מתבגרת ובשלושה אני בכלל ילד קטן ומבולבל.

זה מדהים בעיניי, להרגיש כל כך שונה, במעבר כזה חד.

זה בעצם מה שהוביל אותי להמשיך לייצר סיפור ועוד סיפור. ההתמכרות לצורך הזה, הצורך להשתנות למשהו אחר במהירות הבזק, להרגיש שאני במימד אחר. 

אני אוהב להשתנות - לעמוד במקום משגע אותי.

לאחר שחזרתי מהטיול הגדול החלטתי שהגיע הזמן לעשות את הצעד - אני יוצא להדסטארט.

ההחלטה התגבשה מתוך אמונה, שהספר הזה שיצרתי צריך להגיע לכמה שיותר אנשים וכמה שיותר מהר.  

כמו שאמרתי, אני אוהב להשתנות, עד לפני שנה גמגמתי כשהייתי צריך לדבר על הכתיבה שלי.

לטעימה קטנה-

אישה שמנה בביקיני

אישה שמנה בביקיני מתהלכת ברחוב. כשהיא עוברת ליד המכולת השכונתית, המוכר מסיט את מבטו כאשר היא נכנסת לזווית הראייה שלו. לאחר מכן היא מתקדמת לכיוון הספסל בהמשך הרחוב, קצת אחרי המכולת, ושני נערים שיושבים עליו צועקים לה: "שימי על עצמך משהו, יא שמנה!"

היא מתקדמת לה ברחוב, וחלק מהנהגים בכביש עוצרים את המכוניות וצועקים עליה.

הגובה שלה הוא בערך מטר שישים וחמש והיא שוקלת מאה וחמישה עשר קילוגרם. היא עונדת עגילים גדולים ושערה מתולתל וקצר. על שפתיה משוח אודם בוהק ולגופה ביקיני אדום, אתו היא מתהלכת וחושפת כל חתיכה מגופה עודף המשקל.

מישהו צורח עליה בזמן שהיא חוצה את הכביש: "תגידי לי חתיכת בטטה, למה אני צריך לראות את זה?" היא מחייכת אליו והוא צועק "בטטה סתומה", תוך כדי שהוא ממשיך בדרכו.

בקרב חבורת הילדים שעברה מצדו השני של הכביש, הבנות כמעט מקיאות והבנים המומים בהתחלה, אך בהמשך מוציאים טלפונים ניידים ומצלמים את האישה.

האישה השמנה הולכת עם הביקיני ולא מגיבה לאף אחד. היא רק מחייכת לכל העוברים והשבים, לבנות המקיאות ולילדים המצלמים.

בשלב מסיום עוצר אותה שוטר: "גברת, זה נראה לך לגיטימי להסתובב ככה בציבור?"

"זה בסך הכול ביקיני", היא עונה.

"700 שקל קנס" אומר השוטר, "ככה לא מסתובבים בציבור."

האישה השמנה מושיטה את ידה, לוקחת את הדו"ח וממשיכה בדרכה.

כשהיא נכנסת לבניין בו היא גרה, היא פוגשת את שכנתה מהקומה הראשונה. "מה זה?" היא שואלת בגסות, "למה את מתהלכת ככה עם ביקיני, את לא רואה שיש לך עודף משקל?"

"יש לי סיבה מיוחדת", מחייכת השמנה בביקיני לשכנה, ומתקדמת אל דירתה עם הביקיני הלא מחמיא לגופה המלא.

כשהיא נכנסת הביתה, הבת שלה יושבת בסלון, לבושה בחולצה רחבה וצופה בטלוויזיה.

"אימא!" היא צועקת וקצת צוחקת כשהיא רואה אותה נכנסת, "באמת התהלכת ככה ברחוב?" היא שואלת.

"כמו שהבטחתי שאעשה, גברתי הצעירה. את זוכרת מה הבטחת לי?"

"אבל אימא..." היא אומרת, "אני שמנמנה מדי, אני לא רוצה ללכת לים עם חברות".

"הבטחה זאת הבטחה!" אומרת האישה השמנה, "אם אני התהלכתי ככה ברחובות, את יכולה להתהלך ככה בים".

הבת השמנמנה שותקת ומהרהרת. הבטחה לאימא זאת הבטחה שלא מפרים.

לבסוף היא מכבה את הטלוויזיה, קמה מהספה והולכת לחדר האמבטיה.

"תודה," היא אומרת ונכנסת להתארגן.

הגעתם עד לכאן, אהבתם ועוד לא בחרתם תשורה? זה הזמן לתמוך.
רק בזכות גיוס מוצלח של 100% הספר יצא לאור.