ספר אגדות הבדידות
הפרויקט של
רועי שנער
ספר אגדות הבדידות הוא יצירה מקורית וקסומה הנושאת מסר חשוב לזמנים שלנו. זהו ספר המבקש לגעת ולהעיר את הלב באמצעות טקסט עמוק וציורי נשמה.
63%
25,321
מתוך 40,000
45
ימים נותרו
166
תומכים
הכל או כלום.הפרויקט ימומן רק אם יגיע ליעד הגיוס עד ל- 05/10/2018

חברים וחברות
אני רועי - צייר, פסל, כותב ומוזיקאי החי ומתקיים מאמנותי זה למעלה מעשרים שנה, ויצירתי החדשה, ספר אגדות הבדידות, כבר כמעט מוכנה לדפוס. כאן אני מזמין אתכם להיכנס לתמונה ולקחת חלק פעיל ונחוץ ביציאתה לאור...

אתם מוזמנים לקרוא כאן מעט עלי, על הספר ועל תהליך היצירה ולעיין בציורים מתוך הספר המוצעים לרכישה כהדפסים או כגלויות עוצמה.

רק אם אצליח לגייס את מלוא הסכום הדרוש להפקת הפרוייקט, יוכל ספר אגדות הבדידות לראות אור.


                                               
                                                סיפורו של סיפור

לפני כמעט עשר שנים יצא לאור ספרי הקודם בארדיה. היה זה בעידן הטרום-הדסטארט, ותופעת הפייסבוק הייתה עדיין בחיתוליה. הוצאת ספרים מוכרת הפיקה את הספר ועד היום אין לי מושג מי הם וכמה הם האנשים שזכו לקרוא בו, מלבד מעטים שקנו אותו דרכי וחברים קרובים שקיבלו אותו מידיי.
כשאני מתבונן בכל זה כעת אני מוצא דיוק רב. אם בארדיה היה מעין הצצה אל יומן מסעו של אדם המהלך על קו התפר שבין העלומים לבגרות, הרי שספר אגדות הבדידות הוא פרי בשל המוגש באהבה מידיו של מי ששיבה כבר החלה לזרוק בשערו. הפרי הזה מיועד לכל מי שלב פועם בחזהו ולכל מי שהילד שהיה עדיין שוכן בקרבו, ובקיצור - לכל אחד. כי זו איכותו - לגעת ולהעיר את הלב, שקולו כל כך מבקש להישמע בעולמנו זה.

 

                                                   1 - מסקליטו
                "...הוא היה אח לעיט במרומים ולאייל אשר ביער. הוא למד את שפת המים והאש.
                   הרוח והצמחים לימדו אותו 
את הכוחות הנשגבים הטמונים בכל ובו עצמו, אך אות הירח
                             אשר בער במצחו, לא נתן לו מנוח ולא התיר אותו מכבלי האנוש..."

    

למעשה, את אגדות הבדידות (שהן, כמשתמע, ליבו של ספר אגדות הבדידות) כתבתי עוד לפני שכתבתי את בארדיה, לפני למעלה מעשר שנים. הן פשוט זרמו מתוכי בשטף והחליקו חרש אל המגירה, שולחות בי רטט תזכורת מדי כמה שנים. אבל, כאמור, העץ והקרקע עדיין לא הבשילו.
כחלק מתהליך ההבשלה התחלתי לנהל רומן עם הקרקע עליה אני חי, היא אדמת הגולן. זה התחיל עם אבני הבזלת ששימשו לי כמושא לאינספור רישומים וציורים ומאוחר יותר גם בפיסול ובטמסקל (סווט לודג'). 
                                                  

                                                     2 - תפילה
                              "...בקרבי אבן שכולה עצב. מבקש אני להיפטר ממשא מכאיב זה..."

    לפני שנתיים בערך מצאתי את עצמי מורח את בדי הציור בבוץ גולני, דביק ומשובח, מוקסם ממרקמיו ומתהליך ההתייבשות שלו. ה"ניסויים" האלה היו שער לסדרה ארוכה של ציורי אדמה. אפשר לקרוא להם גם ציורי תפילה. ציורים שמחברים בין שמיים לארץ, בין רוח לאדמה.
    בעודי ניצב מול הציורים האלה צצו לפתע אגדות הבדידות ממחבואן וחלפו כצמרמורת בחוט השדרה שלי. יכולתי להריח שהזרע זיהה אדמה להיטמן בקרבה...

                                                          3 - רפואת הלב
                     "...אמרי לי את, הרואה למרחוק, הצופה אל ימים שיבואו, האם אדע שלום בנפשי? ..."

    אחת לכמה חודשים אני מניח לכל ויוצא עם כלבי למסע רגלי של ארבעה - חמישה ימים בהרים ובנחלי הצפון המיוערים. זה ה"טיפול עשרת אלפים" שאני מעניק לגופי ולנפשי וזה זמן קסם שמאפשר לדברים חדשים ללבלב. באביב האחרון יצאתי לעוד מסע כזה. 
    בלילה הראשון, בעודי יושב מול האש בלב עלטת היער, החלה נרקמת לנגד עיניי היצירה שעד תום המסע, ארבעה ימים אחר כך, הייתה לספר אגדות הבדידות. (אם בזמן שתקראו את הספר יעלה באפכם ניחוח עשן ובאוזניכם רחש צרצרים ויללת תן, הרי ההסבר). מן היער מיהרתי אל הסטודיו, אל האדמה והצבעים.

                                                      4 - חלומו של הזאב
                     "...פרחים בכל צורה וצבע נימרו את פניו וציפורי גן עדן זימרו בין אילנותיו עמוסי הפרי..."


    יצירה היא דבר מופלא מאין כמותו. אני מתכוון לתהליך, לא לתוצר. ועוד יותר מזה, אני מתכוון להלך הרוח שאני נמצא בו כשאני צולל לתוך התהליך הזה. זה כמו סם רב עוצמה ששוטף את כל חושיי והווייתי, משכיח מתודעתי כל דבר אחר וממקד ומחדד את כל כולי לעניין עצמו בלבד. גם אם הדימוי לא מחמיא, הוא מדויק למדי ויש בו כדי להסביר את תופעת הריקנות והקדרות שיוצרים רבים חווים לעיתים מחוץ לזמנים של יצירה. 
    את הפסקה האחרונה הבאתי רק כדי לתאר באיזה להט נמרץ יצרתי את ספר אגדות הבדידות ואיזה מבט נלהב אני נושא אליכם כעת כדי להזמין אתכם לעזור לי להשלים את המלאכה.

                                                      5 - העיט והשלג
                             "...תחת כנפי העיט, השלג הוא מראה. מעל גבעות השלג, העיט הוא אור..."


                                                 אגדת הבדידות שלי

    גדלתי בדירה, בבניין, בעיר. קצת מוזר כשחושבים על זה, אבל כבר אז כילד הרגשתי שאני לא במקום הנכון לי. במפגש המוקדם שלי עם חיקה החם והעוטף של אמא טבע חוויתי לראשונה - בית, חיבור, שייכות, אחדות.

                                                               6 - שחר
          "...קרן שמש ראשונה שלחה לקראתו סנונית של דעת. רגע של חסד הוא זה, צייצה, כל שתבקש יהי..."


    עם חלוף הזמן, ובאופן טבעי, צברתי חיכוכים עם סביבתי האנושית ונחשפתי שוב ושוב למעשי ידיו, הגסות לעיתים קרובות, של האדם שכאבו לי בעיקר מול התום והטוהר שזיהיתי בטבע. בליבי ניטעו חשדנות וחוסר אמון. בנעוריי המוקדמים כבר הפכתי את זה לאידיאולוגיה ממש ובמו ידיי בניתי סביבי חומה בצורה, שאת שעריה פתחתי רק לטובת יציאה למסעותיי במרחבי הבר ובמרחבי הנפש, מצויד בצבעים וניירות. מעטים הורשו לבקר בממלכתי החתומה. אך קולה החרישי של האהבה שבליבי, שאינה סובלת חומות ומחיצות, החל ללחוש באוזניי ולא נתן לי מנוח. אני ואישיותי הגאה נאחזנו בעיקשות בקרנות המזבח שבניתי, אך הרוח והלב זימנו עבורי רפואה.

                                                      7 - מתנת השיכחה
           "...והנסיכה נותרה שלמה בבדידותה, בודדה ביופייה, והירח מוסיף למלא את ספלה ולהזיל דמעותיו..."


    מורים ומרפאים רבים, מכל הסוגים והמינים, ניקרו בדרכי לאורך השנים. הם עזרו לי להכיר בטבעי האמיתי והאוהב ולמוסס אט אט את הקירות. הם עזרו לי לעשות שלום בין "הזאב הבודד" ל"זאב האוהב" שבי ולמצוא שוב ושוב את המקומות בהם הדואליות מתמזגת לשלם אחד.
    אף שאני מתאר את הדברים בגוף עבר, זהו למעשה תהליך שמלווה אותי עד היום ומן הסתם לעד. מעין מחזוריות נצחית של סגירה ופתיחה, התכווצות והתרחבות. תהליך שמדייק אותי כל פעם מחדש אל עבר היעוד שלי, אל חלקי ומקומי במעגל הגדול של החיים. ובכל פעם מתרחב הלב עוד ועוד, מכיל עוד יותר ועוד יותר מכל השפע שבעולם ומזהה בו את משפחתי ואת פניי.

                                                        8 - השתקפות
    "...ירד הירח בשמי הלילה, הלך והתקרב אל מושא תשוקתו, עד אשר נגע במימי הים וידע כי בבבואתו שלו חזה..."


                                                      9 - מנגינת הירח
                      "...היה הירח קודר וקר וביקש למצוא נחמה בצלילים, אך מכיוון שצלילים מעולם לא
                 נוגנו בעולמו, והוא לא ידע כיצד  לבוראם, פנה אל הנמר, שהיה בורא את עולמו בכל רגע ורגע..."



     כמה מילות תודה
    - למעיין שנער, אחותי המוכשרת, שערכה את הסרטון לקמפיין, לרות סולנג' קליין Ruth Solange Klein המלווה אותו בצלילי הפאנטאם, וליקרה לי מכל - שירלי, אשתי ואם ילדיי, על תמיכה ואהבה לכל אורך הדרך.
    תודה אחרונה - לכם, על תמיכתכם ואהבתכם ועל האפשרות לחלוק אתכם את יצירתי וליבי.

    שוב, מזמין אתכם לרכוש אחת (או יותר) מן התשורות שאני מציע ובכך לתמוך ביציאתה לאור של היצירה שלי. מוזמנים בשמחה, כמובן, לשתף ולעניין את חבריכם.

                               
                                תודה
    שלכם באהבה, רועי