חיובית - הספר
הפרויקט של
מירי קנבסקי
סיפור אמיתי על נערה שמגלה שנדבקה בנגיף ה-HIV (איידס). סיפור על פחד ממוות, בושה ועל חיים בצל הסטיגמה וגם סיפור על התמודדות, אהבה וקבלה עצמית
118%
52,775
מתוך 45,000
0
נותרו
470
תומכים
הכל או כלום.הפרויקט ימומן רק אם יגיע ליעד הגיוס עד ל- 28/12/2017

בואו להיות חלק מספרי "חיובית" ויחד 

נוכל להוציאו לאור!

___________________________________________________________

מה הייתם עושים אם הייתם מקבלים תשובה חיובית לבדיקת HIV (איידס) שלכם?

מה הייתן עושות אם היו אומרים לכן שיש לכן בערך עשר שנים לחיות? האם הייתן ממשיכות בחייכן או משנות תכניות?

האם הייתם שומרים את זה בסוד? או אולי מספרים לחבר קרוב?

איך הייתן קמות לעבודה למחרת?

איך הייתם יוצאים לדייט?

בספרי "חיובית" אחשוף כיצד התמודדתי עם כל השאלות שפה.

כיצד הצלחתי ליצור זוגיות, קריירה והפכתי את הקושי לידע מקצועי בתחום האימון.

____________________________________________________________

נעים מאוד. שמי מירי, בת 35, יפואית. עו"ד בעבר. מאמנת ומלווה א.נשים בתהליכי התפתחות ושינוי בהווה. יוצרת בנשמתי, כותבת, רקדנית וציירת. 

ו... חיה עם HIV מזה 16 שנה.

שמחה ומתרגשת להזמין אתכם לקחת חלק 

בהוצאה לאור של ספרי "חיובית"!

"חיובית" הוא סיפור אמיתי, סיפור שלי, שנכתב במשך קרוב לעשור.

את הבשורה שאני חיובית ל-HIV קיבלתי בגיל 19. ישבתי לבדי בחדר מול רופא והבטחתי לעצמי שאני לא אשבר, שאמשיך בחיי ואמצה מהם את הטוב.

במשך יותר משנה שמרתי את דבר הנשאות שלי בסוד - משוכנעת שאף אדם בעולם לא יאהב אותי אם הוא ידע. פחדתי למות מאיידס, התביישתי מהסטיגמה, התמודדתי לבדי עם תופעות הלוואי הקשות של הקוקטייל ועדיין המשכתי לקום לעבודה כל יום, כאילו כלום לא קרה.

ואז פגשתי בחור, התאהבתי והנטל של הסוד הפך להיות קשה מנשוא. התחלתי לספר, לשתף וחוויתי ריפוי עצום מעצם הידיעה שאנשים מסביבי מקבלים אותי כפי שאני.

אך השקט והנחת שלראשונה מזה זמן רב היו מנת חלקי - לא נמשכו הרבה זמן. גיליתי שהגבר שהדביק אותי הדביק נשים נוספות. גיליתי גם שידע על היותו נשא כשעשה זאת. 

החלטתי לפעול כדי לעצור אותו. הגשתי תלונה במשטרה והעדתי נגדו במשפט, יחד עם הנשים האחרות, שותפותיי לגורל, שבינתיים הפכו לחברות נפש. 

זכינו בצדק. האיש שהדביק אותנו נכלא לתקופה של 23 שנה. 

ואני המשכתי בחיי. למדתי תואר, נישאתי ובמשך קרוב לעשור כתבתי את ספרי "חיובית". 

זהו מסע אל תוך הכאב, הפחד, הבושה, האשמה  והחיים בצל הסטיגמה. אך זהו גם מסע של למידה, גילוי עוצמה פנימית ובחירה בחיים ובסופו - אהבה וקבלה עצמית.

אני מזמינה אתכם להיות שותפים בהוצאה של הספר הזה לאור.

אבל מעבר לזה, אני מזמינה אתכם להיות שותפים לניפוץ הסטיגמה.

לפחד פחות ולאהוב יותר.

כיום בישראל כ-9,000 איש ואישה חיים עם HIV. חלקם לא מספרים זאת אפילו לאנשים הקרובים אליהם ביותר, בגלל הפחד. בגלל הבושה. בגלל הסטיגמה.

היום, בשנת 2017, HIV היא בעיקר מחלה חברתית. אנשים רבים עדיין נרתעים, פוחדים ואפילו חוששים מאינטראקציה יומיומית עם אדם שחי עם HIV. 

ואין ממש סיבה. הודות לטיפול התרופתי האפקטיבי, HIV זוהי לא מחלה שמתים ממנה. נשים שחיות עם HIV  מביאות ילדים בריאים לעולם ואנשים שמטופלים תרופתית אינם מדבקים, גם בקיום יחסי מין לא מוגנים. 

ההוצאה של הספר הזה תאפשר למאות ואולי אפילו אלפי אנשים להכיר מקרוב את עולמם של אנשים החיים עם HIV. להתקרב, לחבק, לאהוב.

בואו להיות שותפים לדרך. יחד נגרום לזה לקרות.

______________________________________________________________

קבלו טעימה מהספר:

שלושים וארבע, שלושים וחמש, שלושים ושש ושלושים ושבע... ספרתי בלב את המרצפות. תכף נגיע לסוף השביל, המרצפות יגמרו ואצטרך לדבר. אצטרך לספר. 

ביקשתי ממנו סיגריה. הוא שלף אותה לאט, הצית אותה באמצעות שלו והושיט לי. לקחתי שאיפה ארוכה ופלטתי את העשן."אני צריכה לספר לך משהו." אמרתי לו. "כבר חצי שעה שאת צריכה..." הוא ענה בהקנטה, אבל בלי רוע. "אז יאללה – שוט"... 

הוא היה לגמרי רגוע ואני הרגשתי כמו מיתר מתוח שפורטים עליו ועוד רגע הוא עומד להיקרע."זה משהו חשוב" – ניסיתי להכניס אותו מעט לאווירה. "אם זה חשוב אז דברי." ענה בקלילות, כאילו לא היה דבר שיכול היה לערער אותו בלילה הקיצי הנעים הזה.

"אה... אני... יש לי..." התחלתי לגמגם והרגשתי איך הדופק שלי, שגם לפני כן היה גבוה, מאיץ למאתיים. "מה זה כל כך קשה? הוא חייך. "דברי וזהו!" 

"יש לי איידס." פשוט זרקתי את המילים לחלל האוויר. הוא הסתכל עלי בהבעה של השתאות מהולה בהפתעה וחוסר הבנה, כל תשומת ליבו מרוכזת בעיניים שלי. "את רצינית?!" הוא שאל, כאילו שהייתי מתבדחת על דבר כזה. הנהנתי.

מכל התסריטים שרצו לי בראש על איך הוא יגיב כשאספר לו היה זה התסריט היחיד שלא העליתי על דעתי. "מאמי, אני מצטער" היו המילים הראשונות שלו. הוא חיבק אותי חזק ואני פרצתי בבכי. 

______________________________________________________________

אז איך תומכים?

פשוט מאוד! בוחרים אחת מהתשורות שבא לכם עליה (הריבועים הירוקים משמאל) ותומכיםשימו לב שהסכום הנקוב בתשורה הוא סכום מינימום. אתם קובעים את המקסימום.  

הליך התמיכה הוא קצרצר, לא דורש יותר מדקה וחצי ואפילו לא כרוך בהרשמה לאתר. 

הספר כתוב ומוכן להיכנס לשלב העריכה. אני וצוות אנשי המקצוע שאיתי נעשה כמיטב יכולתנו על מנת שהספר המוכן יהיה בידכם, תוך תקופה קצרה של מספר חודשים. 

_______________________________________________________

עדכון:

חברים יקרים!

אין מספיק מילים כדי להביע את הכרת התודה והאהבה שאני מרגישה!

הגענו ל-100% מימון!

נותרו עוד מספר ימים עד לסיום הקמפיין ואנו מציבים בפנינו 

יעד מורחב - 60 אלף שקלים

הצטרפו להצלחה והמשיכו לתמוך, לרכוש ספרים והרצאות, במחיר מוזל ולהינות מהתשורות המיוחדות, כמו טיפולים ופגישות ייעוץ. 

ומה נעשה עם הכסף הזה?

- נוכל להרחיב את מעגלי ההפצה של "חיובית" למעגלים רחבים יותר.

- נוכל להוציא גרסה דיגיטלית של הספר.

- נתרום עותקים של "חיובית" לבתי חולים ולבתי ספר. 

נוכל להמשיך ולעלות את המודעות ל-HIV/איידס, חשיבות הבדיקות וניפוץ הסטיגמה. 

אז בואו איתי עוד צעד, תמכו, שתפו חברים ויחד נשפיע ונגרום לשינוי.