הלביאה
הפרויקט של
זהר אלימלך
בואו לתמוך בפרוייקט הלביאה! השמיעו את שאגתכן! אמהות הן לביאות וזה הספר בשביל כל לביאה שתדע שהיא לא לבד.
104%
31,185
מתוך 30,000
0
נותרו
326
תומכים
הכל או כלום.הפרויקט ימומן רק אם יגיע ליעד הגיוס עד ל- 15/10/2017

שלום לכן, תודה שבאתן, אני זהר אלימלך, אמא לשלושה ילדים (ועוד אחת בדרך), יוצרת הדף והספר 'בואי אמא'. 

אני מזמינה אתכן בשמחה ואהבה לתמוך בפרוייקט ההוצאה לאור של הספר החדש שלי לאמהות- הלביאה!


הלביאה - אמא יקרה, זו את.

אני כותבת עלייך, עלי, על ולכל מי שהיא אמא. על כל הלביאות שפגשתי ועל הלביאה שבתוכי. 
הספר 'הלביאה' הוא לקט של טקסטים שכתבתי שהכי נגעו באמהות, שהכי הצחיקו ועוררו הזדהות, שהיו הכי ויראליים, ובנוסף קטעים שנכתבו במיוחד ולא פורסמו בשום מקום.
אמהות הן לביאות ומדהים לגלות איך כולנו עוברות את אותן חוויות, את אותם אתגרים, ואותן ההתמודדויות. הספר מדבר על חווית האמהות מכל מיני זוויות ומטרתו בעיקר לנחם ולעודד.
הספר מיועד לאמהות ורוצה לתת להן חיבוק של הכלה והזדהות, שירגישו שמותר להן, שהן לא לבד, שזה בסדר ונורמלי מה שהן עוברות ומרגישות.

בואו לתמוך וכך הלביאה תוכל לצאת לאור!


הספר הלביאה, עדיין לא באמת ספר. אמנם הוא כתוב, כ-200 עמודים, אבל כדי לצאת לאור הוא צריך לעבור דרך קצרה וחשובה הכוללת עריכה, הגהה ושאר ירקות, וכאן אתן נכנסות לתמונה- תמכו בלביאה עכשיו - אם נגיע ליעד הספר ייצא לאור בשיא המהירות (אני וההוצאה לאור ממש נזדרז) ואתן תקבלו ראשונות את העותק שלכן - עוד לפני שהספר יגיע לחנויות. 


מי אני?

אני בת 39, גרה ברמת הגולן, נשואה ליניב, ואמא של אלה, אורי ואדר. אני גם בהריון בשבוע 25 ובבטן גדלה לה עוד בת.
התחלתי לכתוב בפומבי לפני חמש שנים, כשהילדים שלי היו קטנים ואני הייתי מוצפת מהדבר העצום הזה שישב על כתפיי. ילדתי שלושה ילדים בארבע שנים ונשאבתי למערבולת שכללה את איבוד העצמי וימים ולילות שבהם הייתי רק אמא של, ולא בת אדם בזכות עצמי. הכתיבה הייתה סוג של תרפיה עבורי ודרך לפרוק את מה שעבר עליי. 
לשמחתי הטקסטים שלי הגיעו ומגיעים לאלפי אמהות ברחבי הארץ והעולם. 
ההזדהות גדולה ומרגשת, וזה תמיד מרגש אותי לגלות כמה כוח יש לתחושה שאנחנו לא לבד. שאנחנו עוברות את אותם הדברים, ושזה בסדר. שמותר לנו. 


בדף שלי יש כ-31000 אמהות עוקבות, טקסטים שלי התפרסמו ברחבי הרשת (בטיפת חלב, במאקו, הורים וילדים, האגיס ועוד). הוצאתי לאור לפני 4 שנים את ספרי הראשון- בואי אמא, כאן בהדסטארט, הספר תורגם לאנגלית ונמכר באמאזון, אני מופיעה בפני אמהות, כתבתי מדריך לפיתוח שריר האושר, ועכשיו רוצה להוציא את 'הלביאה' לאור.

זו השליחות שלי - לחייך אמהות, לתת להן תחושה שהכל בסדר, שהן נהדרות. 

במהלך השנים מאז שנהייתי אמא פגשתי כל כך הרבה אמהות וגם את עצמי, ואני רוצה להקל על המשא שלפעמים קשה, ולפעמים מתיש ומעייף, ולפעמים כואב. לא הכל נצנצים באמהות וחשוב להשמיע את הקול הזה. בהומור ובקריצה מתוך אמפתיה ואהבה.

תודה רבה לכל מי שתתמוך, תודה לכל מי שתרצה לקרוא את מילותיי,

זהר אלימלך.


נ.ב. - כתוב בלשון אישה מטעמי נוחות ומטעמי כך שהספר פונה לנשים, אך כמובן שגם אתם הגברים מוזמנים לתמוך בפרויקט ולהעניק מתנה לאישה-לביאה שאתם מכירים..:)



הנה דוגמית למה שמחכה לך בלביאה:


כמה דברים על לביאות:

1. רוב הזמן הלביאה נראית ומתנהגת כמו חתולה רגילה.
2. אבל אל תטעו, היא לביאה בכל מובן.
3. את הלביאה ניתן לראות ברגע שבו אחד מהגורים שלה במצוקה.
4. זה ממש לא משנה על איזו מצוקה מדובר. זו יכולה להיות מצוקה פיזית או נפשית, מצוקה גדולה או קטנה או קטנטונת. מצוקה היא מצוקה והלביאה תגיע.
5. וכשהלביאה מגיעה כדאי לתפוס מחסה.
6. כי את הלביאה לא מעניינים דברים כמו היגיון, נימוס, טאקט, סבלנות, נחמדות, פוליטיקלי קורקט, אמפתיה, סימפטיה ושלווה.
7. כשהלביאה מגיעה בכל הדרה הפראי והזועם היא יכולה להזיז הרים בכוח שאגתה בלבד.
8. הלביאה יודעת לזהות סימני מצוקה אצל הגורים שלה גם בתוך השגרה הצפופה והמהירה של החיים. בין העבודה לבית, בין המטלות והיום יום, מצוקה של גור דוחקת את הכל לפינה ומפנה את הדרך ללביאה.
9. הלביאה לא מתעכבת. ברגע שהגורים שלה לא במצוקה היא נעלמת כפי שבאה. במהירות האור.
10. רוב הזמן הלביאה נראית ומתנהגת כמו חתולה. אבל הלביאה לעולם לא נעלמת. היא תמיד שם. מקווה שלא יצטרכו אותה אבל משחיזה ציפורניים למקרה שכן.

****

כמה דברים על טקס שינה:

1. לא תמיד ברור מי מנהל אותו.
2. סתם, זה כן ברור.
3. הילדים כמובן.
4. זה מתחיל בבקשות לגיטימיות כמו מים או פיפי או מוצץ או כרית או שמיכה או חולצה אחרת או את אמא או את אבא או את סבתא.
5. זה ממשיך בבקשות קצת פחות לגיטימיות כמו חיבוקי לסלון ונשיקה למטבח ושהכלב יגיד לילה טוב בנביחות.
6. דקה לפני שנרדמים זה הזמן להיזכר ב-כ-ל ד-ב-ר שקרה בשבוע האחרון ולדבר על זה.
7. אפשר גם להמחיז את זה כמובן.
8. ואז אחרי כל זה לא לשכוח את הרעב הדחוף שפשוט אי אפשר להתעלם ממנו. 
9. ילדים, חיבקתם, נישקתם, שתיתם, דיברתם, אכלתם וזה ממש הזמן לשאול כמה שאלות פילוסופיות וקיומיות ולדרוש תשובה מפורטת ממה שנראה כמו אמא.
10. לסיום, ממש שנייה לפני שנרדמים הבה נפצח שוב במחול חוזר שכולל פיפי-שתייה-חם לי- קר לי, בגרסת הרמיקס הכוללת גם את הפזמון: אני-לא-עייף, ולא-בא-לי-לישון!!


בואי לתמוך בפרוייקט הלביאה,

בחרי לך תשורה 

ממש כאן משמאל, 

דקה לתמוך וזה הכל...:)