כל הפרויקטים
על אנשים וחיות אחרות
הפרויקט של
אלון מאיר
אשמח לתמיכתכם בהוצאת ספר צילומים מקורי ומרהיב של הטבע מאחורי הבית , הספר משלב בהרבה הומור וחן את הסיפורים הקטנים שמאחורי הרגעים הגדולים.
125%
50,186
מתוך 40,000
0
נותרו
400
תומכים
הכל או כלום.הפרויקט ימומן רק אם יגיע ליעד הגיוס עד ל- 15/10/2017



אני מזמין אתכם להמשיך ולתמוך בפרויקט הוצאה לאור של ספרי 

" על אנשים וחיות אחרות"  

               

על הספר  

את ספר הצילומים "על אנשים וחיות אחרות" אני כותב ומצלם כבר למעלה משני עשורים בלי ממש לדעת שאני נמצא בתוך תהליך יצירה של ממש. דווקא החיבור הווירטואלי לחברים בפייסבוק והחיבור האישי בהרצאות אותן אני מעביר בכל רחבי הארץ, גרם לי להבין שזה הזמן להוציא את התינוק הזה, הקצת מוזר שגדל בתוכי מאז שאני זוכר את עצמי. אז מעבר לתמיכה שלכם, בילד הזה שגם בגיל ארבעים ממשיך לרדוף אחרי פרפרים, מדובר בספר מתנה קלאסי, מקורי ואפילו רומנטי בדרכו שלו. הספר משלב צילומים של הטבע בו גדלנו כולנו.  כמו כן שזורים בו סיפורים על  הילדים האלה שגיבורי הילדות שלהם היו פרפרים, ציפורים ופרחים, ילדים שהשדות היו מגרש המשחקים שלהם ולצאת לטבע היה אפשר גם מאחורי הבית. תכלס הספר הזה הוא על כולנו.

"אז חברים, אתם שאלתם מתי אני מוציא ספר, אז הנה זה קורה. 

עכשיו תורכם לקחת חלק בספר ולתמוך בפרויקט.  בסופו של דבר עם כל הכבוד לפרפרים ולחיפושיות, אתם הכוח האמיתי מאחורי היצירה הזו

 מתוך הספר 

היא קראה לי בהתרגשות לחדר האמבטייה לראות את הקרפיון שסבתא שלה זרקה למים. מרוצים מחיית המחמד החדשה, קראנו בהתרגשות "פלופי חזר, פלופי חזר"!!. היו לנו פלופים סידרתיים. פלופי 1, פלופי 2, פלופי 3 וכך הלאה. אך זכור לי במיוחד פלופי 17 שנראה חלש יותר מהאחרים. שכנענו את עצמנו למרות זאת ששחייתו על הגב רק מצביעה על כך שהפלופי הזה מאולף. נגענו בו באצבע והוא היה שוקע לקרקעית ושוב עולה למעלה. " איזה פלופי מצחיק" אמרנו בדאגה. פתאום פלופי 17 פיהק פיהוק רחב. כזה לפני שמתים כנראה, אבל אנחנו שמחנו ממחוות החיים שעשה למעננו.  "פלופי חי, פלופי חי" רקדנו וצחקנו. באושרנו לא שמנו לב שסבתא שלה התגנבה לאמבטיה ולקחה את פלופי 17. אנחנו המשכנו לרקוד גם לקולות דפיקות הפטיש אשר עלו מהמטבח וצעקותיה של סבתא "תמות!! תמות כבר דג מסריח!!. והוא באמת הקשיב לה ומת. טוב, הוא היה מאולף.


קצת עליי 

עוד כילד, קסמו לי נופיהם הבלתי מושגים של הקיבוצים הסמוכים לעיר ילדותי קריית מוצקין. תמיד התקנאתי בחבריי מהקיבוץ אשר מראה של קיפוד מהדס בין מדשאות מוריקות היה בעבורם דבר של מה בכך ואילו אני הילד שבספרייתו עמדו בפיזור כל כרכי "החי והצומח של א"י" וספריו של חובב הטבע הגדול מכולם ג'ראלד דראל. הילד שהסתובב כאידיוט עם רשת פרפרים מתודלק באין ספור מגדירי טבע של עזריה אלון, אני איני ראיתי קיפוד וגם לא תנשמת או ינשוף ואפילו לא עכבר אבל הרעב לעולם הטבע רק העצים. בגיל 13 כשחבריי התחילו לרדוף אחרי הבנות, אני המשכתי לרדוף אחרי פרפרים, מצאתי נחמה ממה שנשאר משדות ילדותי.   בטיולים השנתיים כשלא זיהיתי פרח מסוים, הייתי מגניב מבט אל תיק הטיולים בלי שאף אחד יראה ומחפש את שם הפרח במגדיר וכך למדתי את שפת הטבע, שפה שהולכת איתי גם היום. באותן השנים החל הרעב גם לתעד את עולם הטבע במצלמה ומכאן השאר כבר היסטוריה. 


"חברים, אני מזמין אתכם לבחור את התשורה המתאימה עליכם ובכך לתמוך בפרויקט. ובאמת אלף תודות ועוד יותר חיבוקים. בסופו של דבר עם כל הכבוד לפרפרים ולחיפושיות, אתם הכוח האמיתי מאחורי היצירה הזו."

 

לא כל אהבה חייבת לבוא עם משכנתא !



היי המורה, "אתה מאמין באלוהים?" הם שואלים ואני עונה קצת מבולבל "אני מאמין במה שהוא ברא".  ובבוקר ההוא  מוקדם מעל מכתש רמון האמנתי אפילו יותר.



למרות הדימוי הביישני, היא לא פסקה מלשלוח לעברי מבטים מתגרים. ועוד עם השמלה האדומה הזו שזרוקה שם מאחור היא נראתה לי מזמינה עוד יותר ואני שידעתי רקפות מימיי, לא יכולתי לעמוד בזאת, פשטתי את המעיל ונשכבתי לצידה



איך תסביר לתלמיד שהרגע בעט בה, שהיא מרתקת לא פחות ממנו 




   אז שוב חברים, אשמח אם תתמכו בפרוייקט על פי התשורה המתאימה לכם.

אחרי הכל, עם כל הכבוד לפרפרים ולחיפושיות, 

אתם הכח האמיתי מאחורי היצירה הזו


רק רצינו לעדכן אתכם
שבשביל חוויה באמת מושלמת, עדיף לגלוש דרך דפדפן כרום, בואו לראות בעצמכם.