יש רק שני אנשים בעולם
הפרויקט של
ליאור נויפלד
הספר "יש רק שני אנשים בעולם" הוא אוסף השירים והסיפורים השני שלי (אחרי "המכולת של יפתח"), וגם הוא, כמו המכולת, יראה אור רק אם אתם תאמינו בו
125%
33,578
מתוך 27,000
0
נותרו
327
תומכים
הכל או כלום.הפרויקט ימומן רק אם יגיע ליעד הגיוס עד ל- 30/08/2017

"יש רק שני אנשים בעולם", אוסף שירים וסיפורים קצרים, עתיד להיות הספר השני שלי (אחרי "המכולת של יפתח"), והוא ייצא אל האור רק אם אתם תאמינו בי ובמילים שלי ותרצו לצאת למסע היכרות הכי פרטי שיש עם המחשבות שלי, אלו שבאות לפני השינה, על הכרית, בנסיעות רכבת, בפקקים, כשאני מוקף באלפי אנשים אבל מרגיש לבד, כשאני על במה והספוטלייט עלי, מדבר לאף אחד.

למי הספר מיועד? לאנשים שלא נרדמים. לאנשים שקשה להם להתעורר. לאנשים שחולמים בהקיץ כל היום. לאנשים שחשים החמצה.  לאלו שמתגעגעים לגעגוע עצמו. שמודים באומץ שלפעמים הם מפחדים.  שמפחדים להודות שלפעמים הם מאושרים.

הספר הזה הוא נטול פואנטה, חסר מסקנה, הוא דרך שאתה תעשה בעצמך, דרך שאת הולכת עם עצמך. גם כשהוא ייצא אל האור, הסוף שלו לא תם - זה ספר שהוא שיחה שתמשיך בין שנינו, שני האנשים היחידים, לרגע, בעולם.

יש רק שני אנשים בעולם -

אני, ומי מכם שקורא את המילים האלה עכשיו. 

וזהו, אין יותר אף אחד. בכל אופן, לא עכשיו.

אתם שומעים הקול שלי בתוך ראשכם, 

או את איך שאתם מדמיינים שהקול שלי נשמע, 

 ואתם שומעים את עצמכם, נושמים, 

נוגעים בכריכה, או במקלדת, או בעכבר.

ומסביב - דממה.

לאן נעלמו כל האנשים? אל תדאגו, הם בהולד. בהמתנה.
כשתרימו את הראש מהמילים, מהדף, מהמסך,
הם יחזרו, ואני איעלם. ואז יהיו 7 מיליארד אנשים בעולם שלכם, פחות אחד.

תודו שזה מרגיש הרבה פחות מיוחד.

     

הנה טעימה קטנה:

אבטיח ובולגרית

מעיין לא מאמינה בטוב מוחלט. זה לא שהיא שוללת את עצם קיומו - היא נתקלה בו לא מעט, אמנם תמיד הוא היה זמני, לעיתים הוא היה רק כמעט, אבל היא יודעת שהוא קיים. היא פשוט לא מאמינה שהוא בשבילה.

הבעיה עם טוב זה ש... טוב נו, יש הרבה בעיות בטוב - דבר ראשון, טוב נגמר. זה לא בגלל שמסתתר בו משהו רע, הכל נגמר בסוף, אבל כשרע נגמר, זה דבר טוב, וכשהטוב נגמר, טוב, הבנתם לאן מעיין חותרת - היא חותרת למקום הזה, באמצע האגם, שאין בו מערבולות, או גלים, או סערות, רק מים, שטוחים, שקטים, צפויים.

דבר שני - דברים טובים מדי (וכן, יש דבר כזה טוב מדי), גורמים לה להרגיש אי נוחות. האם זה באמת טוב? או ששוב יש לה בעיה בכושר השיפוט? זה רציונאלי? אמוציונאלי? זה טוטאלי? אין תחושה רעה יותר, מלגלות שכל הטוב הזה הוא רק בעינך, באוזניך, בחושים, ששוב הוליכו אותך שולל. טוב מדי תמיד משאיר אותך עייף ומבולבל.

והכי גרוע, ציפיות. הציפיות לטוב מובילות לשני מקומות - התגשמו? נו, לזה ציפית. התמוססו? עושים פניית פרסה, מהפסגה לקרקעית. כשלא מצפים לטוב, רק טוב יכול לצאת מזה.

אז היא מאזנת.

מוסיפה לכל טוב קצת הפרעה.

פעם היא חשבה שהיא סתם מוזרה.

היום היא יודעת שהיא חייבת לקלקל. למצוא פגם, כלשהו, משהו, שיהיה הכי קטן. להוציא שלדים מהארון, שדים מהנשמה, לדמיין שהכל זה איזו מזימה. ואם אין כלום, שום דבר שיכול לפגום בטוהר, לסדוק את השלם, אז מוסיפים בכוח. כמו אבטיח עם בולגרית, סליחה, שלא נתבלבל עם כל המתוק הזה שמגיע מהטבע ארוז כמו מתנה, בואו נוסיף עליו קצת גבינה מלוחה. כמו לשים געגוע עצוב על רגע של שמחה.