100 ימים על ההר- יומן מסע
הפרויקט של
חגית בן שמואל
100 ימים כל בוקר על הר ליד ביתי הולידו ספר מסע. שירים,סיפורים קצרים ותמונות על אושר,הצלחה וכלי אחד פשוט ורב עוצמה להנעת תהליכי יצירה.
102%
38,420
מתוך 38,000
0
נותרו
193
תומכים
הכל או כלום.הפרויקט ימומן רק אם יגיע ליעד הגיוס עד ל- 16/08/2017


אהלן, אני חגית

אשמח אם תקחו חלק בספר הביכורים שלי 

סיפורים קצרים, שירים תמונות בצבע ומכתבים על אושר, הצלחה, אלוהים וגם כלי אחד פשוט ועוצמתי להנעת תהליכי יצירה בחיים שלנו

כל ספר ותשורה  שאתם רוכשים מקדמת אותנו יחד להוצאתו לאור 

אתם כאן! ואני מודה לכם ממעמקי ליבי

....אז בואו נכיר

 אני אמא של בועז, זהר וגפן ובתזוג של שמואל 

אנחנו גרים בכפר אדומים, קהילה מיוחדת השוכֵנת בסְפר המדבר שבין ירושלים לים המלח. 

מסעות דרך, חיפוש ומציאה הם הרוח בכנפיי, הכוח שמניע את העשייה שלי.

אֵת "השאלות הגדולות של החיים" אני שואלת מאז שאני זוכרת את עצמי.  מה החוקיות אם בכלל קיימת, של הדבר הזה שנקרא חיים? האם יש לי תפקיד ואם כן, מהו?  מי זה אלוהים, מה מקומו בחיי ומה קורה אחרי שמתים.  

 חיפוש אחר התשובות ואהבה עמוקה לבני אדם , הוליכה אותי, באופן טבעי, ללמוד "טיפול בהבעה ויצירה" ולשכלל עוד ועוד את הייעוד שלי, אימון, ריפוי וליווי א נשים במסעות החיים.  

בתחנות שעשיתי בדרך ליוויתי נוער במצבי סיכון ומצוקה ,טיפלתי במכורים, לימדתי סטודנטים לחינוך, הצמחתי מנהלים ומורים בבתי ספר וכבר למעלה מעשור שאני מלווה צוותים במכינות קדם צבאיות. הספר הראשון שכתבתי, "מקום לצמוח" עוסק בליווי תהליכים בחינוך הבלתי פורמלי .

השנה, הענקתי לעצמי מתנה מיוחדת. אני לומדת "אימון דיאלוגי בפסיכולוגיה חיובית בשילוב אומנויות" אצל חלי ראובן שחוץ מלכתוב שירים, היא מאמנת ומורה בחסד. המפגש עם מעגל הנשים המדהימות שלומדות איתי וחומרי הלימוד המעמיקים אליהם נחשפנו, הביאו אותי לאחת מקפיצות ההתפתחות המיוחדות בחיי והולידו, בין היתר, את היצירה הזאת. 

פרי עסיסי ומתוק של תהליכי חיים שהבשילו בי. 

 לא אגזים אם אומר,מאה ימים על ההר, כתב את עצמו, כמעט בעצמו.

בספר, תמונות צבע שצילמתי במצלמת הנייד שלי.  אני צלמית חובבת . אבל אהבתי להר והקשר העמוק שנוצר לי איתו, הולידו תמונות של אהבה וכמו הספר, הן פשוטות ואותנטיות ויכניסו אתכן לאווירת הטבע הקדמוני והפראי של המדבר.

  "זֵן כנעני"  זו אני. ירושלמית אסלית , מאוהבת בארץ הנדירה הזאת, מחוברת  למקורות היהודיים שלי, ולמרטין בובר, וגם ללאו צה, ולבודהה. ולעצמי.

 דג מרוקאי עם קניידלך, ג'פאטי עם מטבוחה, אירופה ברגליים יחפות, בוץ דבק בעקביי. מיקס שיוצר תפיסת עולם אותה תגלו בתמונות  במילים  ובכל מה שביניהן.


על הספר

מאה ימים על ההר- יומן מסע 

הוא ספר שנולד מתוך מחויבות שלקחתי על עצמי 

לעלות יומיום 

במשך מאה ימים להר שסמוך לביתי. 

סיפור מסע השזור  במכתבים, שירים, רשימות צילומים בצבע של המדבר

וכלי רב עוצמה להנעת תהליכי יצירה


אז איך בכלל הגעתי למאה ימים האלה?

מתוך הפרק : "האתגר"

במעורפל זכרתי. אחרי שיפעת חזרה מסדנת צ'י קונג,

בוקר בוקר ומאה ימים רצופים, היא עשתה תירגול.  למה זה עלה בתודעתי באמצע קפה הקבוע שלנו של יום שני? אולי בגלל שראיתי באיזה מקום טוב היא נמצאת בחיים שלה. 

הברק בעיניים השלווה שבלב.

שמחתי בשבילה. רציתי גם.

שאלתי  " מה היה אז עם המאה ימים"

היא סיפרה שמאסטר  מינגטונג גו  כיוון אותם לעשות יום יום תרגול רצוף במשך 100 ימים. הוא הסביר שזה פרק זמן בו ניתן 

להטמיע הרגלים בחיים שלנו ולעקור מתוכנו הרגלים שלא משרתים אותנו יותר.

ברגע אחד הכל התחבר לי . חלי, המורה שלי,

 הזמינה אותנו " לעשות לנו בוקר" .

לפתוח את היום בישיבה שקטה, תפילה הודיה וכוונה.

״יפעתי, אני הולכת "לעשות לי בוקר " 100 ימים על ההר״

וזהו. למחרת כבר הייתי שם.

ימים רבים, כשחרשתי את ההר, לאורך ולרוחב, בעליות ובירידות, שאלתי את עצמי

מה בעצם ביקשתי כשיצאתי למסע הזה......

ליד הבית ובתוכנו פנימה נמצאים האוצרות כולם.

כולנו יודעים את זה ואין יום שזה לא נשכח מליבינו.


תכירו את ג'וני. יחד עם אמא שלה, בילי, הייתי יומיום על ההר. הן שמרו עליי, ראו אותי מתאהבת בו, התאהבו בו איתי. תמונה מתחילת הדרך. היה חורף והכל ירוק ופורח. אֵת מאה הימים סיימתי בקיץ כשהמדבר חזר להיות צהוב וקוצני. 



 סיום מאה הימים היה גם אחד השיאים שלו. התבודדות של 24 שעות בסוכה שנבנתה במיוחד במטרה לסגור,לעכל ולעבד את התהליך 

 הסוכה נשארה כמתנה להר, פינת צל ומחצלת למי שחפץ לנשום השראה 

 "התבודדות 24" הוא הפרק בו אני מספרת בגילוי לב על היממה הזאת



הִנְנִי! 

כָּרַתִּי הַיּוֹם בְּרִית עִם הָהָר.
אָמַרְתִּי לוֹ
אֲנִי אָבוֹא אֶצְלְךָ בֹּקֶר בֹּקֶר.
 מֵאָה יָמִים
אֶפְסַע בֵּין שְׁבִילֶיךָ
בַּשֶּׁמֶשׁ קוֹפַחַת בְּרוּחַ סוֹעֶרֶת 
כְּשֶׁתִּתְכַּסֶּה יָרֹק
וּכְשֶׁפְּרָחֶיךָ יַהַפְכוּ קוֹצִים.
הוּא אָמַר
בּוֹאִי אֵלַי
כְּשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ שֶׁלְּךָ קוֹפַחַת וּכְשֶׁרוּחֵךְ סוֹעֶרֶת
כְּשֶׁכֻּלֵּךְ מִתְכַּסָּה יָרֹק
כְּשֶׁפְּרָחַיִךְ הוֹפְכִים קוֹצִים.
אֲקַבֵּל אֲנִי אוֹתָךְ
כָּךְ אוֹ כָּךְ.
אָז הוּא חִיֵּךְ אֵלַי בַּצְּבָעִים
וְיָדַעְתִּי
 אַהֲבָה