כל הפרויקטים
"במחשבה יוצרת"
הפרויקט של
גונן נגרין
אוסף סיפורים קצרים, שירים וקטעי אהבה- חלום שרוצה להתגשם. עזרו לי להוציא את הספר לאור ותקבלו את ליבי כרוך בכריכה מעוטרת על מדף הספרים שלכם.
103%
20,660
מתוך 20,000
0
נותרו
120
תומכים
הכל או כלום.הפרויקט ימומן רק אם יגיע ליעד הגיוס עד ל- 27/04/2017

"במחשבה יוצרת" הינו אוסף סיפורים קצרים, שירים וקטעי אהבה- חלום שרוצה להתגשם. תמכו בי ובהוצאת הספר לאור, ובתמורה תקבלו את ליבי כרוך בכריכה מעוטרת.


אני מאמין שהחיים הם פאזל, האחד מרכיב שמיים ואילו השני מרכיב אדמה, אך שניהם יצטרכו לגעת בכל החלקים כדי להגיע לשלמותו. 

לפני כארבע שנים, בעודי מרכיב את פאזל חיי - החלו להופיע אצלי חרדות עצומות שהשביתו אותי ברגע. כל העשייה שלי נעצרה, והכל היה ניראה אבוד. יצאתי למסע במטרה לנצח, לנצח בעזרת אהבה. אהבה לעצמי, לחיים, לבחירה בטוב, אהבה לכתיבה ולמחשבה שיוצרת את המציאות בה אני רוצה לחיות.

לקחתי דף ועיפרון, והתחלתי לכתוב, רקמתי עור וגידים למחשבות, לרגשות והתחושות שלי, ומאותו הרגע עד היום לא הפסקתי.

פאזל חיי כיום שלם- שמיים ואדמה כאחד. כל החלקים התחברו לספר ״במחשבה יוצרת״- אוסף סיפורים קצרים, שירים וקטעי אהבה, שעם האהבה והתמיכה שלכם, יגיח לאוויר העולם.


איך הכל התחיל?

מאז היותי ילד אני חולם בגדול, תמיד היו לי מטרות שהובילו אותי צעד צעד קדימה. למדתי עם השנים לפתח המון אופטימיות ותקווה שאצליח להגשים. מאז ומתמיד היה לי חלום ברקע- להוציא ספר, לא ידעתי באיזה אופן אעשה זאת ומה יהיה התוכן, אך כן ידעתי שיש לי המון מה לומר- לכתוב. לפני שלוש שנים, הכרתי בחור בשם אידן אור גיא שהיום אחד החברים הכי טובים שלי וכותב מוכשר עם לא מעט הצלחות. כשראה את העומק שבמילים שלי- מיד החל ללמד אותי לכתוב שירים באופן נכון מבחינת משקלים ובתים. בשלוש שנים האחרונות כתבתי המון והתחלתי לאסוף חומרים. חיפשתי להרחיב אופקים והתחלתי גם לכתוב קטעי אהבה וסיפורים קצרים שפרסמתי בפייסבוק. כשהתחלתי לקבל תגובות חיוביות על החומרים שלי, וכשאספתי מספיק חומרים והרגשתי בשל- אספתי סביבי אנשים מהטובים בתחום העריכה, וכתיבה שהפנו אותי לספרי ניב בכדי להוציא ספר לאור. כל שנותר היה הוא לתת שם לספר "במחשבה יוצרת" ולצאת למסע מדהים בו אתם לוקחים חלק.


טעימה מהספר:

"ירדן הקטנה" 

מאז הייתה ילדה קטנה, סבא היה בא לבקר אותה כמעט בכל יום. הייתה לו הרבה סבלנות אליה, אך בעיקר הרבה אהבה.

היא זוכרת במיוחד שהיה לוקח אותה להחליק על הקרח, צופה מהצד, לא מחליק איתה, אך מעודד ומוחא כפיים על כל תרגיל שעשתה, והיא הרגישה כאילו הוא מחליק איתה. סבא ידע להכיל אותה והוא חי דרכה את כל מה שלא יכול לעשות אחרי שנפצע במלחמה. כן, סבא היה גיבור שנילחם למען החירות ולמען עצמו, אבל היום הוא מבין שיותר מהכול הוא נילחם למען ירדן.

ירדן גדלה והשנים לא הקלו על סבא, הוא נעשה כבד יותר, אטי יותר, אך נפשו נותרה צעירה כמו לפני המלחמה, והאהבה לירדן רק הלכה וגדלה.

ירדן התגייסה וסבא היה שם כדי לתת לה את ברכת הדרך, וכשעלתה לאוטובוס עצר אותה וחיבק אותה חיבוק גדול ואוהב, וכשלא שמה לב - הכניס פתק לכיסה והכריז: ״מהר, נכדתי, מחכים לך.״ ונישק אותה בפעם האחרונה.

באותו יום כל החיילים קיבלו מכתב מהבית. את המכתב הראשון שקיבלה רצתה ירדן לקרוא עם חברותיה, לא לבד, לא הפעם, אף שהייתה קנאית לפרטיותה.

״ירדן שלי, נכדתי, אני יודע איך זה בצבא, במיוחד בהתחלה כשהימים לא קלים והגעגועים עזים. הייתי שם, אני מבין, אך אני מרגיש אותך מרחוק. את חזקה ונפלאה, נכדתי שלי, שמרי על עצמך, סבא״. זו הייתה הפעם האחרונה ששמעה ממנו, הפעם האחרונה שלחשה את דבריו. היא הייתה בדיוק בגיל שבו סבא ניפצע וחייו השתנו.

ירדן סיימה את הצבא בהצטיינות אך בלי סבא, אהוב לבה שגידל אותה בגבורה למרות הפציעה.

היום היא גרה בבית של סבא, חיה עם ירון, אהוב לבה - ממש כמו סבא רק בצורה שונה. גם ירון עבר מלחמה, מלחמה למען החירות ולמען עצמו, והיום, במבט לאחור, הוא מבין, בדיוק כמו סבא, שהכי הרבה הוא נילחם למען ירדן שלו, ירדן הקטנה.

בוקר אחד, כמעט ארבע שנים אחרי הפרידה מסבא, מצאה ירדן את הפתק שהכניס לכיסה ממש לפני שעלתה לאוטובוס, במקום שנשק לה בפעם האחרונה. בפתק היה כתוב: ״לכי, נכדתי, לכי לך והחליקי על הקרח, כל יום קצת. ורִקדי, כי אני מסתכל מהצד ומריע לך. סבא כאן תמיד.״

״ירון! ירון שלי, בוא איתי, אני רוצה שנלך למקום מיוחד עבורי,״ קראה בהתרגשות. ״בטח, יפה שלי, מיד נלך.״ היא הרגישה שזה נכון כל-כך לקחת אותו איתה להיכל ההחלקה על הקרח.

כשהגיעו, מיד הביאה לירון זוג מחליקיים ושאלה: ״אתה מבטיח להחליק איתי תמיד?״ היא תפסה בידו והתקדמה לכיוון הרחבה, חיוך על פניה. ירדן ידעה שסבא מסתכל מעבר למעקה ומריע, בדיוק כמו פעם, ממש כאילו כלום לא השתנה - מלבד העובדה שמצאה את אהוב לבה, שהוא בדיוק כמו סבא רק בדרך קצת שונה.


מדברים בינתיים/ מילים: גונן נגרין

כל אחד לוקח ויש כאלו שחוטפים,
הם יודעים להתעלם מחוקי הסבלנות.
כל אחד בורח ויש כאלו מתחבאים,
משחקים תופסת או שאולי בתבוסתנות.

כל אחד יודע ויש כאלו - לא לומדים,
עובדים על עצמם, חכמים לרגע.
כל אחד מחפש ויש כאלו מתפזרים,
אוספים לעצמם שריטות עם פצע.

כולם נשמעים בדיוק אותו דבר
אבל שונים במבט, בלחיצת ידיים.
כולם רואים בדיוק אותו עכשיו
אבל זוכרים אחרת, מדברים בינתיים.

כל אחד רוצה ויש כאלו שעושים
את מה שקשה, לא רק מה שנוח.
כל אחד בוכה ויש כאלו שותקים,
מדברים לאלוהים, כדי לקבל קצת כוח.


רוצים לקחת חלק בהוצאת הספר לאור, ולהגשים לי חלום?

ממש עכשיו, בחרו תשורה שמתאימה לכם ורכשו לעצמכם את ליבי כרוך בכריכה מעוטרת.