כל הפרויקטים
תדגימי - משפט אונס על במה
הפרויקט של
דפנה זילברג
סיפור אמיתי: 2008, ירושלים. קרבן אונס בת 16 מתבקשת על ידי השופטים להדגים את התנוחות בהן נאנסה. לקחנו את פרוטוקול המשפט והעלינו אותו על הבמה.
100%
127,041
מתוך 127,000
0
נותרו
324
תומכים
הכל או כלום.הפרויקט ימומן רק אם יגיע ליעד הגיוס עד ל- 05/02/2017

"תדגימי" מזמינה אתכם לקחת חלק בהצגה.

רק בעזרתכם נוכל להביא את הנושא הכל כך חשוב הזה לקדמת הבמה ולעורר מודעות לאותה חוויה חוזרת שנפגעות ונפגעי עבירות המין עוברים בבית המשפט.  

הצלחנו לגייס מימון חלקי ממשרד התרבות, עכשיו אנחנו צריכים גם את התמיכה שלכם!

תדגימי

דרמת בית משפט תיעודית

סיפור אמיתי. בדיון שהתקיים ב-2008 בבית המשפט המחוזי בירושלים, שני שופטים ושני עורכי דין ביקשו מנערה בת 16 להדגים פיזית על רצפת בית המשפט את התנוחות בהן נאנסה שנתיים לפני כן, בעודה בת 14, על ידי ארבעה נערים. והיא, לאחר שעות של חקירה, רכנה על רצפת בית המשפט והדגימה. 

לפני כשנה, תמלולי אותו דיון נחשפו בתוכנית "המקור" של רביב דרוקר, הסניגור של הנאשמים טען להגנתו: "אמפתיה תפריע לי לעשות את עבודתי" מומחים טענו: "לגיטימי לחלוטין" אגב, כולם גברים. 

קישור לכתבה בתוכנית "המקור"

הטקסטים האלה נתנו הצצה אל מאחורי הקלעים של מערכת המשפט בישראל והראו כיצד בית משפט מתייחס למתלוננות על אונס: לאורך כל הדיון, הסנגור של הנערים, עורך הדין בלום, מדבר לנערה באופן משפיל ומתנשא. הוא מזלזל באינטליגנציה שלה, מאשים את ארגוני הסיוע לנשים שלימדו אותה שהיא "בטראומה", מנסה לברר אם הייתה "רטובה" בזמן האונס וכו'. השופטים עושים ניסיונות רפים לבלום את הסנגור, אך ללא הצלחה. באופן מפתיע, הרעיון לבקש מהנערה שתדגים את תנוחת האונס מגיע דווקא מהתובע, אך בהמשך מצטרפים אליו גם השופטים והסנגור.


נחשפתי לתמלולי הדיון באמצעות התוכנית והבנתי שאני רוצה להעלות אותו על הבמה.  תוך כדי העבודה על החומרים גיליתי כמה המפגש של נפגעות ונפגעי עבירות מין עם מערכות המשטרה והמשפט הוא מפגש טראומטי ולא פרודוקטיבי. נדמה שיש כאן שתי שפות שלא מתחברות ואין להן כלים לתקשר אחת עם השנייה. השפה המשפטית היא שפה מאוד אנליטית, גרפית וטכנית, שמטרתה לעשות סדר ולהבין מה קרה. ושפה שנייה של הנפגעים היא שפה מבולבלת, לא רציפה, פוסט-טראומטית ומלאת בושה ופחד. הבנתי למה נפגעות ממעטות להתלונן ומעדיפים ללכת לתקשורת או לרשתות החברתיות וכמה מערכות החוק לא ערוכות באמת להתמודדות עם מקרים כאלה ומגבילות את השליחים שלהן. אני מקווה שבעזרתכם ובאמצעות ההצגה והחשיפה של מה שקורה בין הדלתיים הסגורות אולי נצליח להוביל ליצירת השינוי. 

"תדגימי" היא דרמה בית משפט שמבוססת על תמלולי אותו דיון. יש בה סנגור מקצוען ומנוסה שהגיע כדי לנצח, ולא בוחל בשום בשום אמצעי בדרך לשם. התובע הוא פרקליט מדינה אפור ומבולבל שלא מצליח להיות יריב ראוי עבור הסנגור ונדמה שכל פעולה שלו רק מדרדרת את הסיטואציה עוד יותר. שני שופטים שניכר שהם מבינים שמשהו לא טוב קורה, אך בכל פעם שהם מנסים להעיר או לעצור את המתרחש הם מואשמים ברגשנות וחוסר מקצועיות ומתקפלים. ארבעת הנאשמים שנמצאים באולם ומצחקקים ביניהם בזמן ההדגמה, ונערה אחת בת 16 שחשבה שסופסוף הולכים לעשות צדק ולהעניש את אלה שפגעו בה ומגלה שזה ממש לא מה שקורה...

בהצגה, המינים של השחקנים הפוכים למינים של הדמויות: שחקן גבר צעיר משחק את הנערה הנאנסת ו-4 נשים בוגרות משחקות את השופטים, התובע והסנגור ובמוזיקה  משולבות ההקלטות מהדיון המקורי. 

השימוש בחומרי המשפט נעשה ברשותה המפורשת של נפגעת העבירה, במטרה לעורר מודעות ציבורית לתופעת "אונס שני" שנאלצות לעבור מתלוננות בעבירות מין מאחורי דלתיים סגורות בהליכים משפטיים. 

הפרוייקט קיבל תמיכה ממשרד התרבות במסגרת תמיכות שנתיות בפרוייקטים עצמאיים בסך 87,000 ש"ח וכעת אנחנו מגייסים את הסכום החסר כדי שההצגה תוכל לקרות. 

ופה אתם נכנסים לתמונה!  בצד שמאל  של המסך יש רשימת תשורות שמאפשרת לכם לתמוך בנו, בחרו בתשורה שהכי מתאימה לכם ובכך תוכלו לקחת חלק ממשי בהעלאת ההצגה ולעזור לנו לגרום לזה לקרות ולתת קול לאלה שעבורן חווית האונס לא מסתיימת בחדר החקירות, אלא ממשיכה גם באולמות בית המשפט.

החזרות כבר החלו וההצגה מיועדת לעלות בחודש פברואר 2017 במוזיאון תל אביב


הצצה לחדר החזרות: 

תמונת הפוסטר שלנו: 


(צילום תמונה פנורמית ותמונת פוסטר: רונן גולדמן)

קטע מתוך הדיון:

עו"ד בלום: את רוצה להגיד לנו שהוא הצליח לחדור אלייך כאשר הוא בעצם יושב על הברכיים, זה מה שהיה?" 

המתלוננת באונס: זה היה, לא יודעת איך להסביר את זה.

השופט סגל: תנסי עד כמה שאת יכולה.

המתלוננת באונס: אני לא יודעת איך להסביר.

עו"ד בלום: אולי לא הייתה בכלל חדירה משום שאת מתארת מצב שבו...

המתלוננת באונס: אני עדיין לא מטומטמת.

עו"ד בלום: סליחה, עוד פעם, אני מבקש מחילה, או שיש לו איבר מין גדול באופן דמיוני, כן? או שהוא לא היה מגיע אלייך בכלל, את הבנת אותי?

השופט סגל: הוא אומר הסנגור שבצורה שאת מתארת הוא לא יכול היה בכלל לחדור אלייך, זו הטענה שלו. 

המתלוננת באונס: אם הייתי יכולה להסביר הייתי מסבירה לך, אבל...

השופט סגל: בקיצור, התשובה היא שהוא כן חדר אלייך או לא חדר אלייך?

המתלוננת באונס: הוא חדר אליי.

עו"ד בלום: למרות שאני אומר לך שבמצב הזה, זה לא היה כל כך נוח או אפשרי?

המתלוננת באונס: עזוב נוח או אפשרי, אני לא יודעת איך להסביר לך.

התובע גיאת: את רוצה לצייר אולי? לא יודע.

שופטים: מה פתאום? יש כללים.

עו"ד בלום: לא, וגם לא נדגים פה מן הסתם.

השופט סגל: לא, חס וחלילה.

למרות זאת, בשלב זה מתחילים הצדדים לבקש מהנערה להדגים כיצד התבצע האונס.

התובע עו"ד גיאת: אני רציתי שהיא תדגים יותר את ה... את יכולה לצייר את ה... קשה לצייר את זה. זהו, זה בעיה, צריך בובות או משהו... טוב, אין לי שאלות.

שופט: אין שאלות?

התובע גיאת: איפה היו הרגליים...

שופט: אתה רוצה לשאול?

התובע גיאת: איפה היו הרגליים שלך ואיפה הרגליים שלו במהלך כל האירוע הזה? הרגליים שלו והרגליים שלך. מרגע שהוא...

השופט סגל: הכוונה של זה שהחדיר את איבר המין, הוא שואל.

המתלוננת באונס: כן, הרגליים שלו היו מקופלות על ה...

שופט: לא שומע, לא שומע.

המתלוננת באונס: הרגליים שלו היו מקופלות.

התובע גיאת: את עכשיו ללא תזוזה, נכון?

שופט: רגע, היא הדגימה, מקופלות לאחור?

המתלוננת באונס: ככה... על הרצפה.

השופט סגל: תדגימי לנו, תדגימי לנו את מה שאת מדברת.

המתלוננת באונס: אוקיי, ואני הייתי כאן.

השופט סגל: אוקיי, בסדר, אז איך נצייר את זה? העדה הדגימה בפרוטוקול מצב שבו רגליו של ה...

שופט אחר: שוקיים לאחור.

השופט סגל: והירכיים לפנים. כשהגוף שלך בין הרגליים שלו?

המתלוננת באונס: נכון.


לוח השראה לתלבושות, מעצבת - ורוניקה שור: 


לוח השראה לתפאורה, מעצבת - איריס מועלם: 


רשימת תודות:

טלי גזית וכל צוות מרכז ענב, מאיה אברמסקי, יואב סלע, מרב מיכאלי, מרכז הסיוע לנפגעות מינית תל אביב, עמית גל, ,"לילה טוב""אחת מתוך אחת", טל שמידט ואיריס מור מעיריית תל-אביב, חמוטל גורי ואורי גבע מקרן דפנה, דודי פלג ומעיין בכר ממוזיאון תל-אביב, עו"ד רוני אלוני סדובניק, איתי רום, עו"ד פז מוזר, ענת רדנאי.