אוכל.חומר.כתמים מדברים!
הפרויקט של
שלי ברנר
גם אם אזכה בפסטיבל "סאנדנס" וגם אם סרט שלי מוקרן כעת בסינמטק, כל מה שמעניין את משפחתי ואת חבריי זה איזה סיר הכנתי. אז החלטתי לעשות מזה ספר.
104%
155,120
מתוך 150,000
0
נותרו
118
תומכים
הכל או כלום.הפרויקט ימומן רק אם יגיע ליעד הגיוס עד ל- 23/08/2016

שלום, שמי שלי ברנר, 54, מורה לתסריטאות וקולנוע.


אני כותבת ספר ועושה סרטים, אבל זה לא באמת משנה. כי גם אם אזכה בפסטיבל "סאנדנס" וגם אם סרט שלי מוקרן כעת בסינמטק, כל מה שמעניין את משפחתי ואת חבריי זה איזה סיר הכנתי, מה בדיוק בישלתי ובאיזו מהירות זה יכול להגיע אליהם לבטן.


"קודם כל - תביאי סיר. אחר כך נדבר"


אז החלטתי הפעם 'אני' לדבר את זה -

 אני מזמינה אתכם לתת יד ולקחת חלק חשוב בפרויקט יוצא דופן ויחיד מסוגו, שצפוי לראות אור בשיתוף עם הוצאת לאנצ' בוקס המצוינת ועתירת הפרסים הבינלאומיים. 


הוא הולך להיות קשוח, עז, מופרע, חושני, לא דביק ולא מתחנף. הוא ילכוד רגעים פואטיים ואסתטיים, שיהוו תפאורה הולמת לקולינריה המקומית, במציאות האלטרנטיבית שהקמתי לי במקום הזה: עמק האלה שבמטה יהודה - אחד המקומות היפים והמורכבים בארץ. 

האזור הזה הוא פלא חי שתמיד מעמיד אותנו, המקומיים, במעין קונפליקט.

מצד אחד; אנחנו נהנים מאוד מהבתוליות שלו ורוצים עליו בלעדיות מוחלטת. איכשהו, מנחמת אותנו העובדה שעוד נותר בו (למראית עין לפחות) משהו "תמים" וראשוני, לא ממוסחר ולא מתוייר מידי.

אך מצד שני; לאזור הזה מגיע ספר. יצירה הגונה, עשירה ומפוארת שתבטא את אופיו הייחודי; הנוף האנושי, התרבותי, החקלאי, הגאוגרפי והאסתטי. כל אלה יבואו בו לידי ביטוי דרך הזווית הקולינרית שבה אני עוסקת,  כי התחקות אחר אוכל וחומרי גלם איכותיים היא מסע אנתרופולוגי שלם, סיפור פיוטי שכולו חתירה אל המקורות העמוקים ביותר של החומר הזה שנכנס לנו לפה. וכאן, בזירה המקומית שלנו במטה יהודה מיוצרים חומרי גלם משובחים על ידי מגדלים, חוואים, ייננים ואופים ברמות הגבוהות ביותר. 


גם אם זה נראה כמו 'טוסקנה' ומרגיש כמו 'טוסקנה' - זה לא באמת טוסקנה, ואין פה ניסיון ליצור איזושהי אשליה מיופייפת של כפר איטלקי. את התפיסה התלת ממדית של המקום הזה על רבדיו האנושיים, החברתיים, הכלכליים והפוליטיים, אי אפשר לנתק משאר המציאויות ובטח שלא מזו הקולינרית.


הספר יכיל את כל הניסיון, הידע והפרקטיקה שצברתי בתחום הקולינרי עם השנים. יהיו בו את כל השיטות והסודות של: איך קונים, מה קונים, ממי קונים ומתי. הוא יתעד את שיטוטיי האינסופיים אחר חומרי הגלם המקומיים, תוך שיתופי פעולה מפרים ומאתגרים עם האנשים שמייצרים אותם כאן בעמק: אופים, חקלאים, חוואים, ייננים ויצרני גבינות.

מדובר בעדות אינטימית בגוף ראשון, שמוכיחה שהמגמה המתפשטת בשוק הצרכנות החקלאית - לקנות ישר מהמגדלים בשדות - היא לא רק 'הייפ' צרכני או טרנד נואש, אלא אפשרות של ממש לחיים אחרים.  

תפיסת עולם שיטתית ושלמה ליצירה של מטבח מקומי ו'נכון': יעיל, בריא, אסתטי, פשוט, ועם זאת- פרוע ונועז. התענוג שיש בלזרוע, לשתול, לגדל ולבשל. להכין אוכל ממה שיש בבית וממה שהאדמה הצמיחה. ממה שגדל על העצים וממה שנשחט בכבוד.


הספר הזה הוא ה"שולחן ערוך" שלי, קודש הקודשים, ארון הברית. 


חדירה ישירה, לא מתפשרת, ל'קסבה' האינטימית של חיי: מטבחי האישי. וכן, זה דרמטי ומסעיר בדיוק כמו שזה נשמע. כמו התפרצות מתמדת של 'או-סי-די' חריף, כי מה זה בישול אם לא מנגנון מנייריסטי, טוטאלי וכפייתי שכל כולו מתבסס על הקפדה של טקסים. שטיקים על שטיקים, פואטיים להחריד, שיוצרים דת קולינרית חדשה ועצמאית.

הדת הפרטית שלי.


המנות בספר תהיינה פשוטות ואחידות. לא בלגן בצלחת. חומר גלם משובח אחד שעליו תתבסס המנה שהיא, למעשה, הארוחה כולה.


זה הולך להיות ספר יפהפה ואתם שואליםלמה קראתי לו "כתמים מדברים" ? 

אז אני עונה: 

כי כתם זה צורה בהתהוות. כי כתם זה דבר מתפשט, תרתי משמעמתפשט מצורתו הראשונית להוויה חדשה, אחרת, מתרחבת, מחפשת מוצא.  

כי כתם זה דבר שממשיך. לא עוצר. לא נתקע. מתמזג. חסר גבולות ברורים. כי כתם זו גאומטריה של יש מאין. דבר טוטאלי. אוכל בצורה הכי ראשונית שלו, מתפשט ונהייה.  שומר על האטום שלו, זוכר מאיפה הוא בא. 

כזה הוא האוכל בספר הזה.  

המיצוי של הדבר עצמו: חומרים מקומיים, משובחים, טריים ומידיים עם מינימום של התערבות.  נותנת להם, לחומרים, להם להיות מי ומה שהם; כתמים מדברים.  

תהייה בו, בספר, אסתטיקה נועזת ואחרת, ששיטת הבישול הייחודית שלי תבוא בה לידי ביטוי. המידיות, הפשטות, התשוקה והשרפה, כל אלה ייצרו דינמיקה מיוחדת של מתכונים פשוטים וקלים להכנה, צילומים ומראות מרהיבים, טקסטים משפריצים, צבעים מתכתבים וכפי שכבר הבנתם: כתמים מדברים.

הספר הזה הוא חגיגה.

חברים, קומראדס, יאללה, תהיו כתמים מדברים. 

בואו ותהיו שותפים בהוצאתו לאור, כי רק עם התמיכה שלכם - זה יוכל לקרות!

כדאי לכם.

תודה!

 

שלי

 
"קודם תביאי סיר - אחר כך נדבר"
קודם תביאי סיר - אחר כך נדבר

טלה מקומי עם מרווה מההרים
טלה מקומי עם מרווה מההרים


עמק האלה, לא באמת טוסקנה.
עמק האלה, לא באמת טוסקנה.
משמשים צלויים, כתמים מדברים.
משמשים צלויים.


משמשים צלויים ויוגרט  


היוגורט הוא גורם מאחד וקונצנזואלי, נצחי ומעט אופורטוניסטי, שגורם לפיוס כלל-חיכי בין כל מרכיבי המנה. חומר עממי וצנוע ועם זאת- כל כך גרנדיוזי. חומר שמייצר אלכימיה, אחדותיות, והרמוניה בצלחת.  


מה צריכים (ל-8 מנות): 

1/2 ק״ג שבבי שקדים 

1 ק"ג משמשים  

4 כפות סוכר חום  

1 כף גדולה מלח גס  

10 גבעולי רוזמרין גדולים


להגשה: 

יוגורט עזים 

דבש


מה עושים: 

1. מכינים את השקדים: מחממים על אש גדולה מחבת עמוקה בעלת תחתית עבה, רצוי טפלון, ללא שמן. קולים במשך 10-8 דקות את שבבי השקדים עד שהם משחימים. חשוב! להקפיד לערבב כל הזמן, שקדים שרופים נעשים מרירים. לאחר שהשחימו, מניחים להם להתקרר במחבת. עוד נשתמש בהם. 

2. מכינים את המשמשים: מחממים תנור ל-250 מעלות בגריל ומרפדים תבנית בנייר אפייה.

3. מניחים בתבנית את המשמשים השלמים (עם הגרעין). פרי שלם מוציא אחרת את הנוזלים שלו. מפזרים מעליהם את הסוכר החום ואת המלח גס, מניחים באגביות גבעולי רוזמרין שלמים, ומכניסים לצלייה בתנור הלוהט למשך 20 דקות עד שמתחיל להשחים. 

4. מנמיכים את חום התנור ל-160 מעלות ואופים את המשמשים במשך שעה נוספת עד שהם מתרככים. 

5. מעבירים מהמשמשים הצלויים והחמימים שבתבנית ומניחים בקערה קטנה ויפה. מוסיפים את היוגורט ולאחריו את הדבש, את השקדים הקלויים, את הרוזמרין החרוך - ואוכלים. המשמשים הצלויים שומרים על חמיצותם, והם יתאימו גם כתוספת מפתיעה לאורז פרא שחור, לצד קלופס או מנת צלי בשרית אחרת.


 

הוצאת לאנצ' בוקס; זוכת פרסי "Gourmand", האוסקר של ספרי הבישול