כל הפרויקטים
פתאום נולדה
הפרויקט של
אפרת בדיחי
אני מזמינה אתכם להיות חלק בלידה של ספרי "פתאום נולדה": סיפור מופלא של רוח גדולה, שהקימה בין לילה יישוב חדש בגולן. סיפור אהבה, שיעור באזרחות.
106%
21,282
מתוך 20,000
0
נותרו
142
תומכים
הכל או כלום.הפרויקט ימומן רק אם יגיע ליעד הגיוס עד ל- 06/08/2016

"זאת ילדותי השנייה"

אומרים שכל אדם נולד פעמיים. לי זה קרה בעלייה לגולן, בשלהי מלחמת יום כיפור. הספר שלי, שמבקש לראות כעת אור עולם, הוא תעודת הלידה השנייה הזאת. וכמו רוב הלידות עלי אדמות, הוא זקוק למיילדת. אני מאוד רוצה לראות אותה בכם: פעם אחת כמושיטים יד אמיצה לתמוך בפרויקט ולאפשר לי את הלידה שלו. פעם שנייה – כקוראים, שמחַיִים את הסיפור בהד חוזר מנשמתם.

מסביב ייהום הסער. קרבות מלחמת יום כיפור כבר מאחור, אבל מלחמת ההתשה בעיצומה. מצב הרוח הלאומי "על הקרשים". ההפגנה האופטימית שנולדת בירושלים היא חידוש מרנין. לאורך 3 שבועות מתקבצים אליה דתיים, חילוניים, עירונים, קיבוצניקים. אנשי הגולן השוהים עדיין במקלטים קוראים לנו לעלות להפגנת שֶׁבת אצלם. אחדים מאיתנו עוזבים הכול ועולים. באנו להפגנה ונפלט לנו יישוב...


"...... כבר הפסקתי להסתכל רחוק דרומה בציפייה לטרמפ. לכן לא הבנתי איך פתאום, כאילו משום מקום, נעצר לידי טנדר לבן בחריקת גלגלים.

-  לאן את צריכה, בחורה?

-  לקוניטרה, עניתי בקול של תפילה גדולה.

-  אָה, לחברֶ'ה של ההפגנה? יופי, כל הכבוד שבאת. תעלי מהר, אני קופץ הביתה לרמת מגשימים, ולפני שבת אני עוד נוסע לקוניטרה להביא להם עוגות ויין. בינתיים תוכלי להתקלח ולנוח קצת.

יותר מזה לא יכולתי לבקש. המסע שלי יגיע היום אל סופו, לפני שבת. כמה טוב לחיות בעד ארצנו. ועוד להתקלח!" (מתוך פרק א', גֶּפִילְטֶע פִיש בזלת)


אני בת 20, עולה לגולן בטרמפים נדירים תחת אש תדירה. בת 60, אני יורדת לחזית העורף של אשקלון במבצע "צוק איתן", שוב תחת אש. הפעם זה ירי תכוף של טילים. בין לבין אני מעורבת עמוק במאבק על הגולן. על חבלי ארץ אחרים. פעילה. שובתת רעב. לאורך הדרך מלווה אותי הסיפור בגוף ראשון. אותנטי לגמרי. עצוב, מצחיק, אופטימי. בעיקר שמח.

"...... היינו כל כך צעירים. רובנו בני עשרים, עשרים ואחת, עשרים ושתיים. באנו להפגנה ופתאום מצאנו את עצמנו מקימים יישוב. היינו מאושרים, כאילו נולדנו מחדש. אבל הדבר האחרון שהעלינו בדעתנו הוא שנצטרך להקים ליישוב הצעיר שלנו בית קברות באישון לילה.

בתוך שעה קצרה היינו צריכים להחליט איפה נִכְרֶה את הקבר. ברור היה לנו שהמקום שנבחר יהיה בית העלמין של קשת לָעָד. האם הוא יהיה מספיק גדול לכל דורותינו? לא יכולנו לחשוב רחוק, אל מעבר לפינה. גם קבר אחד היה בעבורנו הרבה יותר מִדַּי באותו לפנות-ערב נורא, שבו נפלו עלינו השמַיִם". (מתוך פרק כ', גם במקום פנחס)

זהו סיפור של אמונה ואהבה לעם ולארץ. הוא נכתב מתוך רצון להנחיל את הסיפור לבני נעורים, אבל הורים שנתבקשו לקבל מילדיהם משוב על פרקים אחדים, טענו בלהט: "אני תפסתי קודם"... מתנחלים ואוהדיהם ימצאו בו את עצמם. חילונים שמאלניים יגלו בו עניין רב, ולו במסגרת "דע את ה'אויב' ". יש חשש שאפילו יתאהבו...

זה סיפור ישראלי, שמבקש להיות מסופר. אשמח מאוד אם תיכנסו כאן לבחירת תשורה ולרכישת עותקים. אל תשכחו גם את החברים, את הילדים והנכדים... אני מודה לכם בחום על שותפותכם!