כל הפרויקטים
פואטיקת הששבש
הפרויקט של
אסיף אלקיים
מחר בבוקר, תקומו מוקדם, תעריכו את הצבעים. מחר בבוקר תשתו קפה עם הזריחה, אבל שימו לה הרבה סוכר, שיהיה לה מתוק, שתבוא גם מחר.
149%
25,406
מתוך 17,000
0
נותרו
271
תומכים
הכל או כלום.הפרויקט ימומן רק אם יגיע ליעד הגיוס עד ל- 03/03/2016

איש חשוב פעם אמר לי שהחיים יותר מידי יפים בכדי להיות שיכור,
אחר מתנדנד במקצת, טען שהחיים יותר מידי כאובים בכדי להיות פיקח,
ואני, אני טוען שהעולם הוא פשוט.. יותר מידי.

 

אני אסיף, בן 24 ממושב קטן בצפון.
בעזרת תמיכתם, "פואטיקת הששבש" עתיד להיות הספר הראשון שלי, והוא מעין אוסף של כל הטקסטים שלי עד היום וכמה חדשים מהמגירה.

 

את הטיול הגדול של אחרי צבא עשיתי בארץ. קצת בגלל מינוס בבנק, הרבה בגלל פלוס בסקרנות.
בחרתי לטייל כאן, 
בין סלעי הגולן להרי הדרום.
בין מרכז ת"א לפריפריית הצפון.
פגשתי עשרות אנשים עם דעות, מחשבות ונטיות שונות. גיליתי כמה אני אוהב לגלות, וכמה אני לא יודע דבר.

 

יש סופרים שיכתבו על הטיול הגדול שלהם לחו"ל: ליערות הגשם, להודו בה הזמן עצר מלכת, או לארה"ב של אמריקה שם הכל אפשרי.
אני בחרתי לספר לכם סיפור אחר. 
לא על הודים אותנטיים במדינת עולם שלישית, לא על אמריקאים שחיים במציאות ורודה ליד בית לבן.
בחרתי לספר עליי, עלינו, עליכם.

 

שנה שלמה העברתי בין עבודות וחלומות, בין ניצחונות לכשלונות. את כל המסע תיעדתי דרך טקסטים ברשת. ראשית בפייסבוק, אחר כך במספר מגזינים ועיתונים. נדהמתי לגלות לכמה עשרות אלפי לבבות הגעתי, וכמה כוח יש למילים.

 

הספר "פואטיקת הששבש" נוגע בכל תחומי החיים ממבט אופטימי וקצת אחר. החל מהזריחות והשקיעות, ועד הנסיך הקטן ורבי נחמן. 
דרך רגעי ריקנות, עצב ואושר חסר גבולות, ועד מילים לזכרם של אנשים שעזבו, אך השאירו הרבה שמחה ואופטימיות אחריהם.

שמתי לי למטרה לנסות ולהפיץ מעט אהבה דרך הטקסטים שלי, למצוא את המקומות החשוכים אצלנו כחברה וכאנשים ולנסות לפזר בהם מעט אור.

 

 

*עדכון*

 

כבר שבועות שאני רועד כמו מזגן יד עשירית שנת 90, כבר שבועות אני מרחף מעל הכפתור פרסם פרויקט.
לפני שבוע בחרתי לקפוץ למים. אללה ירחמו, מה יהיה יהיה.
ואני יותר ממתרגש ושמח לבשר לכם שבפחות משבוע:


הפרויקט עבר את ה100%!


- תודה!! -


המשמעות היא שאני יוצא לאור.


חשוב חשוב חשוב- לא להפסיק להפיץ את הפרויקט, הוא עוד פתוח ועדיין ניתן לרכוש עותקים!


יותר מאשמח להגדיל את מספר התומכים בכדי שאוכל להשקיע יותר בספר. 

ולכן אני מתחייב:


על כל עשרה עותקים שימכרו אעביר עותק למוסד\פנימיה\מועדונית של נוער בסיכון.
במידה ואגיע ל200%, אכפיל את הכמות(!) וכן הלאה.(במידה ואתם רוצים לפנק מוסד כזה או אחר אשמח לקבל שמות וכתובות של המוסדות). 

ברגע שהפרוייקט עלה לאוויר שריינתי 20 עותקים, בעקבות ההצלחה האדירה העליתי את המספר ל30 עותקים שיחולקו בחינם בין עמותות לנוער בסיכון לבין בסיסי צה"ל שונים, והיד עוד נטויה. 


אז  ממשיכים להגשים את החלום, ועל הדרך מוסיפים קצת טוב בעולם :)

***************************

 

 

טעימה קצרה מתוך הספר "פואטיקת הששבש":

 

 

ואם יום אחד.. לא יעלה הבוקר?
*********
אשב לי בסוף הלילה, בציפייה הקבועה לגסיסתו האיטית של החושך.
אמתין בכמיהה לכתום ורדרד שיפשוט בשמיים.
לזריחה הפראית שמפיחה רגעי תקווה בחיים של ייאוש.
אמתין בסבלנות לשמש החמה שתעלה בהססנות מעבר לאופק ותצדיק את כוס הקפה שבידי.
אמתין, ואמתין,
ואתבדה.

 

מה אם יום אחד יהיה לילה? רק לילה?
מה אם נקום לחושך? 
מה אם נגלה שהשמש נטשה אותנו כי איננו ראויים לה יותר?
האם נסלח לעצמנו שלא הערכנו את השקיעה האחרונה בחיינו?

האם נתגבר על העובדה שלא ניצלנו עד תום? שלא הקשבנו לשלמה ודחפנו שמש בכיסים?

 

אביט בשכנה הזקנה שתקום להאכיל את התרנגולות,
בשכן הדתי שמחזיק את הטלית בידיו,
בעובדי הזבל שיעמדו בכביש,
כולם פעורי פה, אחוזי אימה.

 

אם בוקר אחד, נגלה שננטשנו לטובת חושך אינסופי,
האם כל צרותינו לא יתגמדו לעומת אובדנם של מיליוני זריחות ושקיעות?
האם יש משהו בעולם שלא היינו מוכנים לתת תמורת השמש בחזרה?

מחר בבוקר, תקומו מוקדם, תעריכו את הצבעים. 
מחר בבוקר תשתו קפה עם הזריחה, 
אבל שימו לה הרבה סוכר, 
שיהיה לה מתוק, 
שתבוא גם מחר.

שנזכה להעריך גם את המובן מאליו, אמן.

 

 

 

 

מעבר לגיוס הכספים לספר, אני חייב תודה לכל אלפי הקוראים שעזרו לי להאמין בעצמי. שפידבקו כשאהבו, וגם כשלא. כשתיקנו אותי כשהמילים קצת התבלבלו, שהאירו לי את מילותיי שלי, ודרכן את עצמי.
שדחפו אותי כל הדרך לאגד את כל מילותיי תחת כריכה אחת, את כל כישלונותיי וניצחונותיי תחת שם אחד, פואטיקת הששבש. 
תודה. 

וְאָהַבְתָּ