מתחת לשמש
הפרויקט של
פלג שיר
ספר של סיפורים קצרים- על דמעות של עצב, על רגעים של שמחה, על אהבה, על חלומות, עליי ובעיקר עליכם.
122%
30,538
מתוך 25,000
0
נותרו
308
תומכים
הכל או כלום.הפרויקט ימומן רק אם יגיע ליעד הגיוס עד ל- 17/04/2015

 

 

פעם היה לי חלום. שהמילים שלי יכתבו על דף, שהדף יהפוך לדפים, והדפים יתקבצו ביחד ויהפכו לספר עם כריכה מצוירת ועם שם מיוחד.
לפני חודש החלטתי שאני נותנת לחלום שלי הזדמנות להתגשם.
ויש סיכוי כזה, שבזכותכם ובעזרתכם, זה יקרה.
באמצע הדרך מצאתי הרבה אנשים טובים שנגעו בלב שלי והציעו לעזור לי להגשים את החלום שלי, כמו גרפיקאים, ציירים וכותבים מוכשרים, הם ללא ספק ייקחו חלק גדול בפרויקט שלי ואני אעשה הכל כדי לתת להם לפחות קצת מכל הטוב הזה שאתם שולחים אליי.

 

לפני שמונה חודשים נחשפתי בפניכם לראשונה דרך הפייסבוק.

את הצעד הראשון, עשה בשבילי חבר טוב שהחליט להשתמש בבמה שזכה לה כדי לעזור לי להיחשף.
בחודש יוני, באחד מהימים של הקיץ הלוהט באילת, בזמן שישבתי בדירה שאותה שכרתי באותה התקופה עם חברה טובה, הפלאפון שלי התחיל לצלצל בלי הפסקה, על מסך הפלאפון הופיעו מאות בקשות חברות ועשרות הודעות מאנשים שאף פעם לא שמעתי את שמם.
כשפתחתי את הפייסבוק כדי להבין על מה המהומה, גיליתי שגדי וילצ'רסקי העלה את אחד מהסיפורים שלי אל עמוד הפייסבוק שלו.

אני אודה באמת ואספר לכם, שמאותו הרגע חיי השתנו מהקצה אל הקצה.
ברגע אחד, המילים הפשוטות שלי יצאו מהחושך אל האור, ואני החלטתי באומץ רב להניח מולכם את ליבי פעם אחר פעם, כשהוא חשוף, שברירי וכל כך פגיע.

 

בזכות הבמה שקיבלתי הכרתי מאות אנשים מדהימים שחשפו בפני את סיפור חייהם המורכב וביקשו ממני שאייעץ להם, ואני, למרות שלא הבנתי איך מצפים מבן אדם שכל כך קשה לו לייעץ לעצמו להתחיל לייעץ לאחרים, החלטתי שגם אם לא תמיד אדע לענות בדיוק במילים הנכונות, אהיה שם, אקשיב, אחבק ואגיד מילה טובה.
בזכותכם למדתי, שבן אדם אחד מסוגל במילה אחת לשנות את עולמו של אדם אחר.

 

במשך שמונת החודשים האחרונים, עקבו אחרי באדיקות ובנאמנות אנשים שלא פגשתי מעולם, הם פרגנו כשכתבתי טוב והאירו את עיניי כשהמילים יצאו לי קצת הפוכות מהרגיל.
בתקופות שכתבתי בהן פחות, הם הזכירו לי שאני חייבת להמשיך ולכתוב- אם לא בשבילי אז לפחות בשבילם, הם המשיכו להתעקש בלי הפסקה שאעזוב את הפחדים בצד ושאוציא כבר ספר והבטיחו שהם יהיו הראשונים לתמוך בו.

 

בסוף חודש פברואר אהיה בת עשרים ושתיים, קטנה כל כך ועם זאת מבינה כבר דבר או שניים על החיים האלה.
כששיתפתם אותי באופן פרטי בקשיים שלכם, התעקשתי שלא תוותרו לעצמכם, שתאהבו את עצמכם ושתהיו מספיק אמיצים בשביל לעשות לעצמכם טוב.
והיום החלטתי, אני בוחרת לעשות טוב גם לעצמי.

 

אני מנסה לחפש את המילים שיתארו בדיוק את מה שאני מרגישה כרגע, אבל דווקא עכשיו כל המילים שלי נעלמו ואני לא ממש מצליחה למצוא אותן.
אני מפחדת, כמו ילדה קטנה שמפחדת מהחושך של הלילה, כמו דגים שמפחדים מחכה של דייג, כמו כולם- גם אני מפחדת לא להצליח.
ועדיין, עם כל הפחדים, אני לוקחת את הסיכון ומאמינה בלב שלם שאם זה צריך לקרות, זה יקרה.
״אנחנו יכולים לסלוח בקלות לילד שפוחד מהחושך. הטרגדיה האמיתית של החיים היא כאשר אנשים מפחדים מהאור״ (אפלטון).
אז אני משאירה את הלב שלי בידיים שלכם ומקווה שתמשיכו לאחוז בו חזק כדי שהוא לא ייפול.

אני חייבת לכם תודה, על שלימדתם אותי להאמין בעצמי, על שבזכותכם אני הכי אני משהייתי אי פעם ושבזכותכם אני יוצאת אל האור.