הספר - "סיפורי השתיקה"
הפרויקט של
צבי מל
סיפורי ילדותו של צבי כפליט בימי מלחמת העולם השנייה ואח"כ כנער עולה בודד. מסופרים בכנות וכוללים אירועים קשים בצד רגעים אנושיים מכמירי לב.
102%
7,920
מתוך 7,755
0
נותרו
86
תומכים
הכל או כלום.הפרויקט ימומן רק אם יגיע ליעד הגיוס עד ל- 16/07/2014

הוצאת הספר – למה עכשיו ?

שנים רבות נמנעתי מלהוציא את זיכרונותיי ולשתף בהם, הם היו מבחינתי
 "סיפורי השתיקה".
אולם, ככל שהתמעטו בינינו האנשים החיים שחוו על בשרם את השואה, חשתי צורך גובר לפרסם את זיכרונותיי על מנת להשאיר אותם אחריי לדור הבא - דור  שמרביתו לא מודע לימים הנוראיים ההם ומקבל את השפע של ימינו כמובן מאליו. רצוני הוא שרבים יותר מבני דור ההווה יהיו מודעים ללקחי עבר וידעו להשריש זאת גם לצאצאיהם. אני מאמין שזה עשוי להוביל להתחשבות והבנה כלפי הזולת ולחיים טובים יותר של צדק. אני מקווה כי בהוצאת סיפור חיי אל האור, אתרום את חלקי להשגת מטרה זו.
עברתי הרבה בחיי וחלק מזה שיתפתי בספר. חלפו שנים רבות מאז היותי ילד ובוודאי יש דברים שלא זכרתי, או חשבתי שלא יעניינו את הקורא. ישנם גם דברים אישיים שהחלטתי שאינני מוכן לחשוף ולשתף עם הכלל ובחרתי להשאירם באמתחתי כסודות שמורים. אני מקווה שדי בחשיפת האירועים שכתבתי על מנת להמחיש ולהותיר ידע על מה שקרה בתקופה האפלה של השואה ולאחריה. אני מאמין שלימוד השואה הוא בעל חשיבות רבה להעלאת המודעות ולמניעת הישנות מקרים דומים וזו הסיבה שהניעה אותי לכתוב את סיפוריי. המסר שלי לסיום הוא פשוט: היו אנשים טובים.

סיפורי השתיקה – מה זה?

סיפורי השתיקה של צבי הם סיפורי ילדותו כפליט באירופה בימי מלחמת העולם השנייה ואחר כך כנער עולה בודד. הם מסופרים בכנות יוצאת דופן וכוללים אירועים קשים בצד רגעים אנושיים מכמירי לב.

בסיפוריו מגולל צבי את יריעת חייו, החל מילדותו המוקדמת בעיר קובנה ערב מלחמת העולם השנייה, המלטות משפחתו מאימת הפלישה הנאצית אל חבל אורל שברוסיה, התמודדותו עם תלאות החיים בין השנים 1941-1954 כילד החוסה במוסדות יתומים סובל מהתנכלויות ונע ונד בתורו אחר מזון ויחס אנושי, עלייתו לארץ עם קום המדינה, התבגרותו והשתתפותו במלחמות ישראל.
דרך חתחתים בין ערים,כפרים ויערות שורצים חיות טרף,חוויות קשות מנסיעת רכבת שמופצצת ע"י הגרמנים,חשיפה למראות מזוויעות כדוגמת האם שחנקה למוות במו ידיה את ולדה,דברים שהותירו בו צלקת נפשית עמוקה.
בנתיב חייו של צבי משתקפים האירועים ההיסטוריים הדרמתיים ביותר שעיצבו את גורל העם היהודי באירופה ובארץ ישראל, במאה ה -20.

צבי נשוי למרים, אב לשלושה וסב לחמישה, מתגורר כיום ברחובות. לאחר שנים של שתיקה,  החליט להעלות את זיכרונותיו על הכתב ולהוציאם אל האור מתוך  תחושת מחויבות, לספר כדי  להמחיש ולהותיר ידע על שאירע לו בתקופה האפלה של השואה ולאחריה. תקוותו של צבי כי המודעות לאירועים אלו והפקת לקחיהם תגביר בקוראיו את הרגישות, ההתחשבות וההבנה כלפי הזולת.  

טעימות מהספר

נדחסנו לתוך הקרונות בצפיפות רבה וסבלנו מחנק, צמא ורעב לאורך שעות נסיעה ארוכות. זאת הייתה התחלת הסבל שלנו. בנסיעה הזו התחלתי להבין, האף שהייתי ילד קטן, שחיי עומדים להשתנות. היתה איתנו אישה עם תינוק בן ימים ספורים שצרח כל הזמן מרעב. היא לא יכלה להניקו ולא היה במה להאכילו. לבסוף, היא חנקה אותו במו ידיה על מנת שלא יסבול. כל מי שראה זאת בכה. זה היה אחד הרגעים הנוראים ביותר שהייתי להם עד ואיני יכול לשכוח זאת.
......................

לאחר כמה שעות נסיעה, שמענו רעמי מטוסי קרב גרמנים ופצצות החלו ליפול  על הרכבת. בהלה נוראית פרצה בנוסעים וזעקות בכי. היו שקפצו מהרכבת אל הלא נודע בתקווה להינצל. חלקם לא נותרו בחיים. ראיתי גופות ואנשים מדממים שחלקי גוף נכרתו מגופם. אנשים צעקו והתחננו לעזרה אך לא היה מי שיעזור להם. הייתי ילד רך והמחזות הנוראיים הללו, של פצועים והרוגים, נחרטו בזיכרוני ומלווים אותי כל חיי. 
......................

לעיתים קרובות, כשהייתי מורעב עד כדי כאב, ברחתי אל הכפר כדי למצוא משהו לאכול. ילדי המוסד לימדו אותי מתחת לאיזה עץ יש שורשים טובים למאכל, אבל זה לא היה קל להשגה. צריך היה לחפור עמוק בידיים חשופות בקור המקפיא. ידיי נפצעו עד זוב דם אבל עשיתי זאת על מנת להשקיט  את הרעב. לעיתים נדירות מצאתי גם פטריות וזה נחשב מנת גורמה. לפעמים הציעו לי הכפריים: "ילד בוא תעזור לנו לעבוד בגינה ותקבל אוכל." זו הייתה עבודה לא קלה. על כפות ידיי צצו שלפוחיות ונפיחויות שהכאיבו באופן בלתי נסבל.
......................

הערב ירד ולא ידעתי לאן להמשיך ללכת ומה לעשות. החלטתי להיכנס לתוך היער כי ידעתי שצריך לעבור אותו כדי להגיע למקום בו נמצאת אימי.
הלכתי בחשכה והיה לי קר מאוד. שמעתי קולות של בעלי חיים;  זאבים, דובים וחיות טרף ופחדתי נורא. התחלתי לרוץ אבל לא יכולתי לצאת מהיער. העצים היו צפופים ודומים זה לזה. לא מצאתי את הדרך וגם לא ידעתי איך לצאת בכוון חזרה. חשבתי לעצמי שאני חייב לשרוד ויהי מה. נזכרתי שלמדתי שאם אדם מסתבך ביער כדאי לו לטפס על עץ גבוה ולהמתין עד יעלה השחר. טיפסתי על עץ ונפצעתי בידיי וברגליי אבל לא הוצאתי הגה מהפה, אף שרציתי לצעוק מכאבים. נצמדתי לענף העבה ביותר שמצאתי, והתיישבתי עליו בשקט.  כל הזמן שמעתי את קולות בעלי החיים מלמטה. לא נרדמתי כל הלילה למרות שהייתי באפיסת כוחות. עם שחר ירדתי מהעץ. 

......................

קצת עלי

שמי צבי מל.
נולדתי בשנת 1935 בעיר קובנה אשר בליטא.
לא ידוע לי היום המדויק של הולדתי רק שהוא חל בין ראש השנה ליום הכיפורים.
אני הרביעי מבין חמישה ילדים.
אבי אברהם-חיים נהרג במלחמה בהיותי ילד קטן כך שלא זכיתי להכירו היטב.
אמי דורה נצר לשושלת הגאון מוילנה ופרופ' צבי הרמן שפירא נאלצה לדאוג לנו לבדה.
מלחמת העולם השנייה פרצה כשהייתי כבן ארבע.
שנתיים לאחר מכן הפכתי לפליט כאשר נאלצנו להימלט מביתנו בקובנה מאיימת הפלישה הנאצית.
התמודדתי עם תלאות חיי בשנים הללו, דרך גטו וילנה ,מוסדות יתומים ובמסע ארוך  ומייגע שרדתי את המלחמה.
לאחר שהסתיימה המלחמה חזרנו לליטא חסרי כל, גם את משפחתינו המורחבת איבדנו.
בשנת 1945 החל המסע השני שלי כאשר ניסינו לעלות לארץ ישראל, הוא ארך כ 3 שנים שהיתי בבתי יתומים, מוסדות ומחנות נוער בפולין ,צ'כיה,בלגיה וצרפת.
ב 1948 הגעתי לא"י באוניית המעפילים פאן יורק, הייתי בן 13.
את חיי בארץ התחלתי במחנה העולים בפרדס חנה, אחר כך קצת במוסדות ובעיקר לבד וכדי לשרוד ולהתפרנס מצאתי עבודות מזדמנות.
במחשבה שמסגרת צבאית תעניק לי סוג של בית חם, מקום לינה ומזון כבר בגיל 16.5 פניתי לצבא בבקשה להתגייס, זה לקח זמן אבל בטרם מלאו לי 17 כבר הפכתי לחייל בצה"ל.
היותי חייל בודד והטראמות שנשאתי עמי מילדותי לא הקלו על השירות שלי.
בשנת 1955 אמי עלתה לארץ, לאחר פרידה מאולצת של 10 שנים התאחדנו שוב,
הייתי לקראת סיום השירות הסדיר.
בגיל 23 התחתנתי עם מרים ועד היום אנו נשואים כבר 56 שנים. נולדו לנו 3 ילדים.
חלק נכבד משנות עבודתי היו בבנקים לאומי והתעשייה.
את מרבית שירות המילואים שלי כ 25 שנים עשיתי בחיל התותחנים בהמשך שירתתי בחיל האוויר.
השתתפתי במלחמות ישראל, סיני,ששת הימים,יום הכיפורים ושלום הגליל.
בגיל 50 יצאתי לפנסיה מוקדמת מעבודתי בבנק לפיתוח התעשייה.
מאז להשלמת הכנסה עבדתי במספר מקומות שהוחלפו במשך השנים בעקבות ובהתאמה למצבי הבריאותי.
כיום אני סב לחמישה מתגורר עם אשתי בדירה שכורה ברחובות.
למרות שאני סובל ממספר מחלות ונוטל תרופות יומיות רבות, אני ממשיך להיות פעיל ולהתעסק בתחביבים שונים.

ללא תמיכתכם זה לא יקרה אני אצטרך לוותר על הוצאת הספר,
אתם כבר פה במרחק לחיצה מהאפשרות להיות שותפים למעשה נפלא!,תודה רבה!!!