כל הפרויקטים
שלוש ד' בחדש
הפרויקט של
מאיה לביא
בגיל שלושים עשיתי קעקוע ראשון. זה היה חתול סומר. לגיל ארבעים נתתי לעצמי ספר מתנה. ביכורים. הוא כאן. לא יודעת מה כאב יותר.
101%
20,195
מתוך 20,000
0
נותרו
169
תומכים
הכל או כלום.הפרויקט ימומן רק אם יגיע ליעד הגיוס עד ל- 15/08/2015

היי,

הפרוייקט הזה התחיל בחודש דצמבר האחרון.

ידעתי שאני רוצה לכתוב. ידעתי אולי שאני צריכה. אפילו חייבת.

ולא ידעתי מה.

ואז ישבתי וכמיטב הקלישאה, המילים זרמו. וואחד זרמו.

שלושה חודשים, אולי פחות והטיוטא הראשונה עמדה.

אני, שקודם לכן לא העזתי לעבור את הסיפור הקצר של עמוד וחצי וורד.

מילאתי 36000 מילה.

אם אכתוב שכל מילה נכתבה בדם, תאמינו?

אז לא דם. אבל הרבה פירפורים. לא כאלה של התאהבות. פירפורים מפחידים בחדר הלב. ובדיקות וקרדיולוג.

והכל בסדר.

אני כאן.

אל הגיבורים של הספר, יואב ואפרת. אני מתגעגעת כל יום מאז.

הם היו החברים הכי טובים שלי ואני עדיין רוצה לקוות שיום יבוא ואפגוש בהם.

מקווה שתרצו גם אתם לשתות איתם איזה בירה טובה.

שלכם,

מאיה.

=============================================================

 

אהלן.

לבקשתה של מאיה לביא חברתי ליוויתי אותה, כמעין יועץ ועורך, בתהליך כתיבת הרומן - או ליתר דיוק, הנובלה - המיוחדת, המקורית, הייתי אפילו אומר – הנועזת, המרגשת והיפה להפליא שלה, לדעתי, "שלוש ד' בחדש".

קולה של מאיה ככותבת, כפי שבא בבירור לידי ביטוי בנובלה הזאת הוא אכן קול ייחודי, שאינו הולך "בדרכים המקובלות", ולמרות, ואולי דווקא בגלל זאת, מצליחה מאיה בנובלה הזאת לספר סיפור אנושי חי, תוסס, סוחף וכואב, מנקודת מבט אישית מאוד, סיפור שהוא לכאורה פשוט ובוטה, אך בה בעת גם עמוק וסבוך, מעין התכתבות באר-שבעית עכשווית, אם ניתן לקרוא לזה כך, עם "אדיפוס המלך" הקלאסי העתיק.

מקוריותו וייחודיותו של "שלוש ד' בחדש" באים לידי ביטוי גם בבחירה המיוחדת במינה,  מבחינתה של מאיה כאישה כותבת, לספר את הסיפור דווקא מנקודת מבטו, הנעה במרחב הסיפורי בכל ממדי הזמן, ובשפתו העסיסית הבוטה, כאמור, של הגבר המחוספס גיבור הטרגדיה, המייצרת נדבך צבעוני נוסף לשלל גווניה של הטרגדיה הקשה והמרתקת הזו.

בואו השתתפו עם מאיה, איתנו, איתכם, בפרוייקט הוצאת הספר המיוחד הזה לאור.

תודה.

קובי ניב.

===========================================================

 

 

"חודש לפני התאונה של האופנוע הייתי בברלין. שבועיים ביליתי בתוך הכוּס של מִיזוֹקִי. היפנית הכי יפה שראיתי. והאמת שלא יצא לי לראות הרבה יפניות. אבל מה שהכי הגניב אותי הוא שהפירוש של השם שלה הוא 'ירח יפה'. ואני בעצמי קוראים לי ירח. כלומר קראו לי. קראה לי. אפרת, הנשר שלי. האהובה שלי. אני מת על ירח. יש לי עשרות תמונות, אולי אלפים, אני לא מגזים, של ירח. בכל הצורות שלו. לכל מקום שאני מגיע, אני מצלם אותו. ובאף תמונה החרא היפה הזה לא נראה אותו הדבר. תמיד תראה שם איזה שפיץ שלא ראית, כתם שלא היה. אור שלא האיר קודם. בגלל זה אני מת עליו. הוא תמיד מפתיע. לא נותן לך להשתעמם ממנו. וכל זה היה עוד לפני שהכרתי את ה'הרבסט מון' של ניל יאנג, שהעיף לי את הראש. איך הוא אומר שם? ניל הבן זונה הזה, איך הוא יודע לכתוב, איך הוא אומר לה:
"בגלל שאני עדיין מאוהב בך
אני רוצה לראות אותך רוקדת שוב
בגלל שאני עדיין מאוהב בך
בירח הקציר הזה"

 

<

 

"ההלוויה של הבן של אורן הייתה בלילה. אני בעד הלוויות מהירות. לא לחכות כמה ימים ולהקפיא סתם את הגופה בחדר מתים שמה בקירור. את אימא שלי קברנו יום למחרת. כל הלילה שתיתי ועישנתי. אמרתי, אם לה קר עכשיו בתוך המגירה הזאת מהמתכת למטה בחדר מתים של סורוקה, אז גם לי לא יהיה חם. וישבתי על הנדנדה שלנו בכניסה לדירה, על המרפסת. בלי חולצה ועם מכנס קצר. אפרת צעקה עלי שאני משוגע, התחננה שאני לפחות יתעטף בשמיכה. לא הייתי מוכן להקשיב. רק בכיתי ושתיתי ועישנתי. חכם גדול, אני גם כן. הערק והשיבה חיממו לי ת'צורה. אמרתי לה שתלך לישון. רציתי להיות רק עם עצמי. ביקשתי ממנה שתחפש לי שיר שקשור לאימא ובן. והגאונה המוסיקלית שלי שלפה לי את זה. של פול סיימון. אם אתם ממש מתעניינים. בטוח חיים הכיר אותו. אני לא ידעתי מי זה, עד אפרת. הרבה דברים לא ידעתי עד שהכרתי אותה.

"לא, אני לא אתן לך תקוות שווא
ביום המוזר והעצוב הזה
אבל האיחוד של אימא ובן
היא רק תנועה משם
אוי, חמוד שלי."

=============================================================

רק רצינו לעדכן אתכם
שבשביל חוויה באמת מושלמת, עדיף לגלוש דרך דפדפן כרום, בואו לראות בעצמכם.